הספר 52 פיתויים.

לקחתי אותו כי הכריכה שלו נראתה טוב וגם מה שכתוב מאחורה נכתב מספיק מפתה בשביל לגרום לי לקנות אותו מתוך 2 הספרים שהייתי צריכה לקחת בשביל לצבור 4 ספרים במאה (שניים בשבילי ושניים בשביל שי-לי).

אבל להגיד את האמת לא התרשמתי,בסופו של דבר מדובר בזוג שמנסה להחזיר את חיי המין לחיים שלהם,לא מדובר במשהו שאף אחד מהזוגות הותיקים בשוק לא נתקל בו,לנסות לפנות זמן גם לסקס לפחות אחת לשבוע בלי להרגיש שזאת חובה אלא כיף כאשר בצד מדברת הסופרת על הסוג של רצון להביא ילד לעולם.

כאשר חשבתי לרגע על הספר הזה הבנתי שככה בעצם העולם נראה.

נשים מחפשות את עצמן תמיד (במיוחד בשנים האחרונות) פתאום אישה מרגישה שהיא צריכה לחפש ולמצוא את עצמה רק שאני לא מבינה למה היא מחפשת את עצמה על חשבון החיים של מישהו אחר.ידוע הרי שכיום (בינתיים) היצור היחיד שיכול להחזיק בתוכו וליצור חיים זוהי הנקבה אז למה פתאום הנשים מרגישות שחלק מהנקמה על היות העולם שובניסטי ומסריח צריך להיות ההריון,הלידה ואימהות.

למה אישה מרשה לעצמה להרגיש בסדר על כך שהיא לא רוצה ילד ועל כך שהיא לא בנויה לילד? מי קבע שזה בסדר?

האם אונס הוא בסדר? האם רצח הוא בסדר? האם מוות ברשלנות הוא בסדר? מי אמר שלא להביא ילדים לעולם זה בסדר?

למה לפדופיל שלא עשה כלום אסור לצאת בהצהרות שהוא פדופיל אבל לאישה מותר לצאת בהצהרות שהיא לא רוצה ילדים?

ממתי זה בסדר לא להביא ילדים לעולם?

אוקיי הנשים רוצות למצוא את עצמן האם זה לא יכול לבוא ביחד עם ילדים? מה אתן רוצות להזדיין יותר ואתן לא מוכנות להתחייב לגבר אחד?

מדוע אתן חושבות שלהיות עם בית וקריירה לפני ילדים זה בסדר?

ואחר כך בגיל 30+ לעבור הפלה אחרי הפלה,קליטה אחרי קליטה זה בסדר? זה שווה את הקריירה שלכן? להיזכר מאוחר יותר?

אישה שחושבת שהיא לא בנויה לילדים צריכה לדעת שהיא לא בסדר שכמו שהפדופיל צריך ללכת לפסיכולוג ולהבין מה נדפק גם אישה צריכה ללכת לפסיכולוג ולהבין מה נדפק.

מאז ומעולם,בטבע,הנקבה מעמידה צאצאים לאף נקבה בטבע (שאין לה תופעה של עקרות מה לעשות גם לטבע יש דפיקות משלו) אין את הבחירה להעמיד או לא להעמיד היא חייבת וזה גם נמצא במוח/לב שלה להעמיד צאצאים ולגדל אותם עד בגרותם (הן המינית והן הפיזית תלוי על איזו חיה מדובר) אז אם הנשים רוצות לראות את עצמן כאינקובטור חי ונושם בבקשה מצידי גם תסתכלו על עצמכן כמערכת ניסוי אחת גדולה זה לא באמת מעניין אותי.

אבל להביא ילד לעולם זה לא בשבילכן אלא זה בשביל השיוויון של מארג המזון ושיוויון הטבע וזאת לא באמת הבחירה שלכן.

האישה שלא רוצה ילדים חושבת שזה בסדר אבל שוב,כמו שהפדופיל דפוק בשכל ככה גם את דפוקה בשכל.

כמו שההוא הולך לפסיכולוג כדי לתקן את המעוות ככה גם את צריכה ללכת לפסיכולוג ולתקן את המעוות.

את לא בסדר ואל תנסי להפוך את המצב לבסדר.

52 פיתויים מדבר על יחסים של שני אנשים רגילים לחלוטין.

שם נראית בבירור בעיה אצל האישה לגבי הריונה והסיבה שאינה מצליחה להיכנס להריון ואותן הנשים שמצהירות שהן לא יכולות לגדל ילדים צריכות להתבייש בעצמן כמו אותן הנשים שלא מוכנות להקריב את הציצי שלהן לחצי שנה ולא כי אין להן אלא כי יש להן אבל הן דפוקות בשכל.