אני ל-א אוהבת כשמשקרים לי או מסלפים את האמת.
זאת בעצם הסיבה שעזבתי את העבודה הקודמת,שיקרו לי ואני לא אוהבת כשמשקרים לי.פשוט ככה.
בעצם יש מישהו שאוהב כשמשקרים לו? הבעיה היא שאני מזהה שקרים מקילומטרים.
אני יודעת שאם מישהו באמת רוצה ומאמין במה שהוא אומר זה גם יראה ככה,שהוא אומר את האמת אבל הבעיה היא שזה לא נשמר יותר מידי זמן.
בראיון העבודה האחרון שהיה לי,למשרה שאני עובדת בה כרגע נאמר לי דבר אחד "אני מחפש איש חזק להכנת קפה לבוקר" סבבה.מוסכם.
ביום הראשון עבדתי על הקפה,אחרי שלושה חודשים שלא נגעתי במכונה אפשר גם להבין אותי ולהיות סלחן כלפיי וגם זה מה שאמרתי לו.הוא הסכים איתי.
ביום השני (אתמול) לא נגעתי במכונה,לא התקרבתי אליה,הבוקר שלי היה הכנת סנדוויצ'ים במטבח ולהיות בפס האוכל.סבבה.
ביום השלישי (היום) לא רק שלא נגעתי במכונה אלא גם לא נגעתי באוכל,הגעתי לפס רק כשהיה לחוץ מאוד בשאר היום הייתי על תקן סודנית שם.מנקה לכל דבר.
וכאן הבנתי משהו אחד,הבוס,זה שראיין אותי הוא ממש לא החלק החשוב בכל המשוואה הזאת אלא האחמשית.
אני לא יודעת מה קרה בשלושת הימים האילו אבל קרה משהו מוזר,מצאתי את עצמי (שיודעת להכין קפה) עומדת במטבח/פס ומכינה אוכל במקום לעזור לה שהיא בשעות לחץ הייתה גם בקופה וגם על הקפה.
עכשיו אני שואלת את עצמי "מה?" למה להתעקש,יש לך אנשים שאת יכולה ללמד ולתת להם כלים.לפתח אותם ובמקום זה היא משאירה את רובנו (כאילו שעובדים שבועיים וכאילו שעובדים מספר ימים) מאחור וללא כלים.
אז יוצא מצב שאנחנו עומדים ואין עבודה בפס וניגש לקוח ומבקש שירות על הקופה ואין אותה,היא נעלמה אז מה עושים? הולכים לקרוא לשניים היחידים (שזאת היא והבוס) שיעשו קופה.מה ההיגיון פה?
אני רותחת.מאוד רותחת!
לפני שמכניסים בן אדם לעניינים צריכים ללמד אותו קופה,שידע לתת שירות כמו שצריך.
היא עושה הכל מהתחת תסלחו לי על הביטוי.
אולי אני פרנואידית ואולי לא,אבל היא סימנה אותי.
אני מבין כל הצוות שיש לנו יודעת להכין קפה,אז במקום לשלוח מישהו (מבין ה-4 שהיו היום במשמרת) לעשות עבודות ניקיון היא שולחת אותי.למה?
הבוס אומר לה: "תקראי לה,יש לה ניסיון בקפה והיא יודעת להכין טוב" אז מה זאת עונה לו "אני לא צריכה.אני מסתדרת" וזה ישר נכנס למגננה "לא,אני סתם אומר לך שתדעי" לא יא טמבל אתה צריך לפקוד עליה!
אני יודעת למה היא סימנה אותי,אני יודעת בדיוק למה,אני בהחלט נראית כמו מישהי עם ראש על הכתפיים שיכולה ללמוד הכל טיפ-טופ.
עד לפני 15 דקות הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לעזוב אבל מה? נראה לי שאני אשאר רק כדי לראות עד לאן היא תרחיק לכת וברגע שאני אראה שהיא לא יודעת לעשות שיקולים נכונים (גם אם אני חדשה) היא לא תשים אותי בניקיונות כשיש לי שנה ניסיון בתחום המסעדנות לא משנה איך היא תסובב את זה.אני יודעת את התפקיד יותר טוב מכל אחד אחר שהיא מעסיקה מבין השלושה.
היא מנסה ללחוש לאחד העובדים שנמצא שם כמה ימים יותר ממני "שים עין עליה" מה שים עין עליה? אני ילדה קטנה? אני מפגרת? את מפגרת.
או שהיום "צריך להביא רטבים" אז אני אומרת לה "סבבה אני אביא" (היא ביקשה מהטבח אז רציתי להקל עליו) אז אני מתחילה ללכת והיא צועקת לי "זה מסובך את לא תמצאי" הא?!?!?! תגידי את מפגרת?!
אני הולכת ואומרת לה שלא תדאג אני מוצאת הכל,היא רצה אחרי וממש רודפת אחרי (כשהיא לא רצתה בכלל להיכנס) ואז אני מסתכלת לתוך המקרר והוא כולו ריק והקופסאות פשוט מונחות למעלה אז אני אומרת לה "מה? מה מסובך" והיא מתחילה למלמל לי שטויות.
אני אומרת לה "אני לא עילגת עדיין לא צריך להתייחס אליי ככה" אז היא מתעלמת (כי אם היא הייתה פותחת את הפה חבל לה על הזמן).
כשהתראיינתי לראיון עבודה אמרתי לבוס מראש "אני לא רוצה להיות אחמשית.לא רוצה!" אז הוא התחיל להתרעם ואמר לי "למה לא? תעבדי קצת אולי ימצא חן בעינייך" עכשיו אני אסתכל עליו ואגיד לו חד משמעית ש"לא".
לא משנה כמה טוב אני אדע את העבודה אין סיכוי שאני אהיה אחמשית-כאשר מקבלים תואר כלשהו האף עולה ביחד איתו.
אני אחכה עם הכל שבוע,בסבלנות רבה אני אחכה,אני אעשה כל מה שהיא תגיד לי.נראה כמה זמן היא לא תתן לי להתקרב למכונה.
אני לא מוכנה לקבל אחריות על השקרים שהסילופים שהוא סיפר לי.ממש לא.
אני לא שותקת כמו בעבודה ההיא שלא הבנתי כלום מהחיים שלי,אני לא על תקן מנקה ואני לא על תקן סדרנית אני באתי להיות רוב הזמן על המכונה וחלק מהזמן לסייע בכל מה שאני יכולה.אין סיכוי שבעולם שאחרי מה שעברתי בעבודה הקודמת אני אתן למישהו לדרוך עליי גם לבן אדם שמרגיש מאויים ממני וגם מכזה שלא.
אני לא מרגישה נעים להיות בחברה של בן אדם שמרגיש מאויים ממני.זאת לא הכוונה שלי וזה גם לא הרצון שלי.ממש לא!
אני באתי לעבוד ולתת את עצמי ואם זה לא מקובל עליה היא יכולה לקפוץ לי ביחד איתו.
אני חושבת שההתפרצות שלי תבוא מהר מאוד.למה? כי אחמשית שלא רוצה עזרה ולא רואה בעין יפה לתת כלים לעובדים שלה מבחינתי לא שווה את ההשקעה שלי בה.
למען האמת אני מעוניינת לפתוח את זה כבר מחר.אני אצליח? נראה...
כרגע,כשיש לי אומץ והבוס עוד בסדר והכל אני רוצה לקחת אותו לשיחה.
אם הוא יגיד לי ש-4 ימים לא הספיקו להתרשמות אז ואללה הוא יכול להגיד את זה לעובדים החדשים אבל לא לי.
כשהוא שמח שיש לי ניסיון של שנה על מכונה והביא אותי במיוחד בשביל זה אבל נותן לאחמשית יד חופשית שאני אהיה על תקן מנקה זאת לא האמת ואם הוא היה אומר לי שבימים הראשונים אני אעשה דברים כאילו עד שאני אבין מי נגד מי אני בהחלט הייתי שוקלת את מה שהוא אמר ויכול להיות שהייתי מסרבת לעבוד פה.זה היה משנה את כל התמונה.
הלוואי שיהיו לי הכוחות לעשות את זה,אני באה מחר ב-7:30 כנראה שאהיה במטבח כי זאת בעצם הפתיחה של המקום.מה יהיה מחר? כולי ציפייה למען האמת.
למה משחקי כוחות? כי אני לא אוהבת משחקים.
אני לא אוהבת שמשחקים איתי או נגדי כשאני בכלל לא מעוניינת לשחק,אני לא מעוניינת בתפקיד שלה ואני לא מעוניינת ללכת נגדה.
אני רוצה שתעזוב אותי בשקט אלא אם כן זה באמת קשור לעבודה שאני עושה בתפקיד שנתנו לי לעשות.
אני לא מעוניינת שיוכיחו לי שמישהו יותר טוב ממני כי תמיד יש טובים ממני,אני לא מעוניינת שיראו לי עד כמה הם מוכשרים כי תמיד יש מוכשרים ממני אני רק רוצה שיתנו לי לעשות את התפקיד שלי בשקט.
אם מחר המצב לא ישתנה והיא תתן לי שוב לעשות דברים שלא קשורים לתפקיד שלי ולא משנה כמה ימים אני אהיה שם אני אומרת לה באמצע המשמרת שלום ולא להתראות.
ה-25 שקלים העתידיים האילו לא שווים את העצבים,הכאב לב והראש שלי.פשוט לא.
אני מגדירה אותה כ"אחמשית שלא רוצה אנשים סביבה" באמת ככה,היא כמו כולם רוצה שקט מסביבה ושהכל יתוקתק אבל כשהיא לא נותנת לנו כלים אין סיכוי שזה יהיה מתוקתק וזה שהיא לא תלמד אותי קופה או שתשים אותי הרחק מהקפה לא יעזור לה לקבל אצלי נקודות או הערכה.
אתמול היא בקשה ממני להאריך קצת,יכולתי אבל לא היה סיכוי שבעולם,אני לא אתן לה את הפריבילגיה הזאת על ההתחלה את האמון שלי כמו שאת האמון שלה צריך להרוויח ולא כמו שהיא עושה.
במשחקי כוחות היא תקבל מתחרה הרבה יותר חזקה ואני יכולה להוכיח לה בהרבה פעמים שהיא לא תנצח בקרב/מלחמה הזאת ושאיתי לא כדאי להיכנס למלחמות.
לי לא שמים מקלות בגלגלים,אני לא מהאנשים שיסבלו את זה ואם אני אצטרך להיכנס בה אני גם אכנס בה.היא לא יודעת איזה מפלצת עבודה עובדת לצידה וגם את המעמד שלי אי אפשר לערער במיוחד שאני יודעת מה אני שווה.כבר הוכח לי מיליון פעמים בשנה האחרונה שאני שווה הרבה.
ואני כן אהיה מוכנה להתעמת איתה בכל רגע וזמן,רק שתפתח את הפה ואני אנבח כמו כלבה אמיתית.לא כדאי לה.פשוט לא.
אם היא יודעת לקרוא אנשים,היא תדע טוב מאוד שאיתי לא מתעסקים ולא משנה כמה העיניים שלי שקועות או כמה אדישה אני נראית אבל כל מילה שלה יכולה לפוצץ את הבועה שאני צוברת בתוכי.
גם לא כדאי לה שאני אדע את העבודה כי ברגע שאני אדע אותה אני כבר לא אצטרך אותה ובאמת שלא כדאי לה לערער אותי.
ברגע הראשון שתהיה לי הזדמנות אני אהפוך לאחמשית המתחרה שלה,אני אבקש את התפקיד גם אם הוא לא יוצע,עוד חודש-חודש וחצי כי אז אני בטוח אדע את העבודה ואת האמת הוא גם לא יוכל לסרב לי מזה שאני אהיה כל כך ספצית בכל מה שקשור לעבודה הזאת.
אני מציעה לה לא להיכנס איתי למלחמות כי לצערה היא תפסיד בכל קרב ולי מאוד חבל.
עוד הפעם אני עצבנית,מקווה שעד מחר זה יעבור לי שאני לא אצא עליה אלא אם כן מרפי ירצה ודווקא מחר אני אהיה כל היום על הקפה שזה דווקא יהרוס לי את כל הכיף בלצאת עליה!
אני כל כך מחכה למה שיהיה מחר...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
)