'אני זוכרת שבכתב או כאן הבטחתי לך שאני אכתוב לך מידי שנה,מודה אני שכוחת.
בזמן האחרון אני שוכחת מיותר מידי דברים ולוקחת הרבה דברים כמובן מאליו.
יש לי הרבה על מה להצטער,את המחיר שאני משלמת מהפוסט הקודם אני יודעת שאת משלמת לא פחות ממני.
זה בא על חשבון זה שאת בבית ולא עם חברים,זה בא על חשבון זה שאני ישנה רוב שעות הבוקר ואת נאלצת לוותר לי ולהתחשב בי כאילו ואת האימא ולא אני.
הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה איתנו,שאני אעשה ככל יכולתי בשביל שנהיה כמו אימא ובת אבל כנראה שהבטחות לחוד ומציאות לחוד.
אני יודעת שאם אני אלמד ביום את לא תתני לי מנוח,את תבואי ותרצי תשומת לב אפילו אם רק להקשיב לך ודווקא את זה אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על שעות הערות שלי איתך.
גם אם הייתי לומדת ביום זה הרבה יותר קשה מלראות אותך ולא להיות איתך.
אז אני לומדת בלילות ומקריבה את הלילות שלי לטובת השעות ערות המעטות (או רבות בכל זאת 9 שעות לא הולכות ברגל) שלנו ביחד לבילוי וכיף.
אז אני מבקשת ממך סליחה על אותם הימים שאני עצבנית וכועסת.
על אותם הימים שאני ישנה יותר מידי כי את נותנת לי ולא מתעקשת על זה שאתעורר.
על אותם הימים שבהם את שוכבת לידי ללא מעש כי אין לך כוח לקום.
על אותם הימים שאני אומרת לך שתתלבשי לבד כי שכחתי להכין לך יום לפני בגדים.
על אותם הימים שבהם אני משכנעת אותך ללכת להעיר את סבתא כי היא תהיה איתך בינתיים שאני ישנה.
אני מודה לך על אותם הימים שבהם את סוגרת לי את הדלת כי את רוצה שאני אשן.
על אותם הימים שאת נכנסת בשקט כי את לא רוצה להעיר אותי.
על אותם הימים שאת מעירה אותי בכוח.
על אותם הימים שאת מבינה אותי למרות שאת לא באמת מבינה.
על אותו הזמן שהתחלת להתלבש לבד רק אם אכין לך.
על אותם הימים שבהם את הולכת לבד לעשות פיפי בלי להכריח אותי לקום איתך.
על אותם הימים שאת פשוט יוצאת מהחדר בכוחות עצמך ואני מתעוררת ואומרת לך שתשאירי את הדלת פתוחה שאני רוצה לשמוע אותך (גם אם אני נרדמת אחרי 5 דקות כי שמעתי שאת מדברת עם סבתא והכל בסדר)
על אותם הימים שבהם את מתנהגת כל כך יפה שאני מרגישה רע עם עצמי.
אני מצטערת שאני מרגישה שאני מפספסת משהו.
אני מצטערת שאני יודעת ששנתיים וחצי של הנקה והישארות בבית הם לא הכל אלא את צריכה יותר.
לרוב אני נותנת לך הכל.
אני יודעת שאני היחידה שיכולה להכניס אותך לשגרה כי אני שמה לב שבשבוע שהיינו ביחד את ואני אכלת והתנהגת יפה מאוד.
אני לא רוצה לשחרר ולא רציתי לשחרר מאותו השבוע אבל מרוב שאת נותנת לי את המנוחה הזאת אני מרשה לעצמי.
במידה ותקראי את המכתב הזה הייתי רוצה שתדעי שאני מודה לך! באמת על זה שאת את ועל זה שאני גידלתי אותך להיות כמו שאת.
אני גאה בכל דבר שעשיתי עד עכשיו למרות החרטות האילו,אני בכל זאת גאה!
גאה להיות אימא שלך,גאה להיות חברה שלך וגאה להיות אחותך הגדולה לפעמים.
אני גאה להיות זאת שהביאה אותך לעולם,זאת שהיניקה אותך וזאת שנשאה אותך על הידיים עד שהן עמדו להתלש לי מהמקום,אני גאה להיות זאת שתהיה פה תמיד בשבילך.
אני גאה להיות המחבקת,המנשקת והאוהבת יותר מכל.תמיד!
כל כך גאה שהלב שלי מתפוצץ.
כל כך אוהבת שהגוף שלי עוד שנייה נשרף.
כל כך נהינת שאני שוכחת שיש לי תקופות רעות.
עשית אותי למאושרת באדם ורק להסתכל עלייך הופך את הכל לקל יותר,פשוט יותר וטוב יותר.
את האור שלי והחיים שלי!
אוהבת תמיד.
אני.אימא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
