לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

FaNtAsY In China

In Place Where FaNtAsY Comes To Life

כינוי: 

בן: 29

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2009

מהות.


 
"עמדתי על קצה הגבעה הלבנה, הירידה הלבנה היה טלולה, מאוד.
הכל היה מכוסה שלג, לבן, שספג את אור השמש, ופלט אותו חזרה מסנוור פי כמה וכמה.
לקחתי שתי נשימות, והתחלתי. האדרנלין זרם. כמו גשם חזק. כמו אש בוערת. זרם ומילא את כולי.חלפתי על פני המדרון הלבן כמו הרוח, בזיגזג כדי לצבור עוד אדרנלין. כדי לטעום עוד קצת מהריגוש. עצמתי עיניים, ואיבדתי שיווי משקל. עפתי, ונשכבתי. 10 מטרים קדימה. פקחתי עיניים וראיתי את השמיים הכחולים, אף לא ענן אחד היה בהם. כחולים, פשוט כחולים. מחשבות התחילו להגיע אליי, ולא זזתי. פשוט שכבתי שם, בשלג, בסוף הים הלבן, וחשבתי. הכל בסדר דן?הוא שאל. חזרתי למציאות, קמתי. התנתקתי מהסנאו בורד, ואמרתי- אני רוצה הביתה."
 
והמהות שלי היא לצבור מהירות, להרגיש את הארדנלין, לצבור עוד מהירות, להרגיש שליטה
ואז לאבד שיווי משקל, וליפול. חזק.
 
מדהים.
נכתב על ידי , 18/1/2009 15:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מרגיש.. הפכפך O:


 
היי שלום (:
מה שלומכם? תודה אני אחלה.. או לפחות ככה אני חושב. אין לי מושג כבר..
 
שמתי לב שאף אחד לא הגיב על הפוסט הקודם, אבל כמות הכניסות לכאן רק עלתה.
אם לא מתחשק לכם לקרוא פוסטים באנגלית אתם מוזמנים להגיד ואני אכתוב אותם בעברית, כי נראה שרק שאני כותב בעברית אני באמת מקבל תגובות..
 

 
מחשבות, רעיונות, חשקים והירהורים שלאחר הפרידה.
 
אז ככה, כבר עברו להם שבועיים מאז ש.. נו אתם יודעים. נפרדנו.
וכל יום מחדש, איך שהוא אני נזכר בה, חושב עליה, וכל פעם המחשבה עליה מורידה לי את מצב הרוח, ופשוט אין לי חשק לעשות שום דבר. המוטיבציה שלי לא בשמיים כשאני נזכר שאנחנו לא ביחד, ואין לי אף תמיכה, כשאנחנו לא ביחד. והמחשבות? שאולי יום אחד נחזור להיום ביחד? היא תחזיק את ידי חזק חזק ותגיד לי שכל זה היה פשוט שטות, חלום רע, משהו שאף לא היה אמור לקרות? שהיא תגיד לו שזו הייתה טעות?
הלוואי. אני כלכך מחכה לרגע שבו אני פשוט אוכל להגיד לה מה אני מרגיש, כי הגעתי למצב שיש לי כלכך הרבה מה להגיד, וכלכך הרבה מה לשתף ולהגיד, אבל פשוט אין לי למי. אני רוצה לראות אותה, לדבר איתה, להסתכל על אותו מלאך שמילא אותי בכלכך הרבה אהבה, דאגה ותמיכה לאורך חודשיים שלמים, ללא כל תמורה, בקשה או דרישה, מלבד אהבה.
לא אכפת לי שאומרים לי שיעבור לי, לא מעניין אותי שאומרים לי שאני אתגבר על זה ושיש עוד דגים בים.
אני הייתי מאוהב, ולדעתי האהבה שיש לי כלפיה עדיין חיה, נושמת אי שם במעמקי נפשי.
ומי כמוני יודע שעיצות כאילו, סליחה על הביטוי שוות לתחת. כי אם אתם הייתם מאוהבים וזה מה שהיה קורה לכם, הדבר האחרון שהייתם רוצים לשמוע זה יהיה בסדר, תתגבר וכל החרטא הזה שאני ממשיך לשמוע.
לא רוצה שיעבור לי, לא רוצה לשכוח ולא רוצה להמשיך הלאה כי יש עוד, אעלק, דגים בים.
אני רוצה את אותו מלאך, כי זה מה שאני רוצה.
זה מה שאני רוצה, כי זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה לחשוב על היגיון, על מה טוב לי, או על מה יעשה לי טוב.
פה אני מדבר על מה אני רוצה, ומה שאני רוצה זה את אותו מלאך, שהיה שלי. שלי ורק שלי, שכל נשיקה ממנו הייתה מוקדשת אך ורק לי. שכל חיבוק היה רק בשבילי. נמאס לי לשמוע חרטא שאנשים זורקים עליי כדי להרגיש נחמדים או תומכים.
אני הייתי מאוהב, לא רוצה לשכוח, לא רוצה לסלוח ומי שמכיר אותי יודע שאני מתעב דגים
אז כוסאמק דיי להגיד לי את זה. נמאס.
 
ואז מתחילים להגיע רעיונות למוח. אני מתחיל לחשוב על כל מני פתרונות, על מה אני הולך להגיד, על מה אני אלבש, עם איזה בושם אתבשם לפני שאני אצא מהבית, רעיונות על התוכנית המושלמת.
אבל תכלס, מי שהיה איפה שאני הייתי, יודע שלא משנה מה תלבש, תריח או תראה, היא עדיין תאהב אותך.
אבל אני רוצה שזה יהיה טוב. אני רוצה להשאיר את הרושם שהשארתי, ביום הראשון שהכרתי את אותו מלאך.
 
הירהורים? זה קורה לכל אחד, ואני לא מתלונן חברים יקרים.
אני תוהה, מהרהר מה יקרה כשהיא תחזור. אחרי חודשיים לא התראנו, דיברנו? אחרי חודשיים של נתק.
האם היא תאהב אותי? האם היא תזכור אותי? האם היא תקשיב לי? האם היא תרצה להיות איתי? שוב?
 
האם אי פעם חלמתם חלום שהדריך אתכם מה לעשות או לחשוב?
כי אני חלמתי אחד, האמת שניים.
הם היו מלאי מידע, עשירים, ומבטיחים. כשקמתי הרגשתי בעל מטרה. הרגשתי שיש לי מטרה להשיג, הר לכבוש ומלאך לאהוב.
אבל אז ההירהור, האם היא מרגישה כמוני? ואם לא? מה אני אמור לעשות?
ואין לי אף אחד לייעץ, או שישמע או שיגיד מה בדעתו.
ואני לא כועס עליכם, אני פשוט לא סובל לקבל עיצות שהם לא בדיבור, ואני חושב שזה מיותר לקבל תמיכה במייל,
אז חיסכו את התגובות, אני מודע למצב, טוב יותר ממכם.
כל מה שאני צריך, היא הבנה.
שיבינו שאני לא חושב כמו כולם, ושאני פאקינג שונא דגים.
 
מצפה שתגיבו, ואני יודע שאתם אוהבים אותי, אני אוהב אתכם יותר.
אז תגובות לעניין בבקשה.
 
פופון
 
 
 
נכתב על ידי , 15/1/2009 14:16  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



When Breaking Up


When breaking up, all of a sudden things you once used to do are now things you should not, and would not do, because you have this little thing on your shoulders that is called a head that miraculously happens to contain a brain. Your brain tells you “that’s it”! “get over it you bozo”! But you like any other hurt men just wouldn’t be willing to accept the fact that you and your mate are now, officially over. You cant send her messages any more, you cant call, you cant even check out if she is ok, not sick or god forbid anything that might harm her. So you become anxious, worried, stressed and sick of the fact that you have just no control of anything that you once had with that certain apple of eye. And that is ladies and gentle men something I have learned in hard way. I had to actually put an end to my relationship with that certain she, to understand how much I loved her and cared for her health and what not. That is ladies and gentlemen something every man knows, knows that breaking up with your love is the hardest part, even tougher than asking for her hand. That is ladies and gentlemen something couples never wants to face, the breaking up, this very end of their fantasy of being under each others shelter. That is ladies and gentlemen, something I have faced recently, and you can be sure, I regret it

-
Comments (:

נכתב על ידי , 8/1/2009 08:10  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

4,954

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFuFu:D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על FuFu:D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)