לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מה נראה לך אני עושה פה, פילאטיס?

כינוי: 

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2010


זה מצחיק, אני לא מאמינה בגורל, לא מאמינה באלוהים, לא מאמינה ביד מכוונת, אבל מאמינה בסימנים... מה זה סימנים? זה יכול להיות שיר, זה יכול להיות שלט חוצות, זו יכולה להיות פרסומת בטלויזיה, או אפילו חזרה על מילה כלשהי – כל אלה הם סימנים.

מאז שבוע שעבר אני נתקלת בסימנים שאני צריכה לכתוב. האצבעות מגרדות והסימנים רק נותנים את הגיבוי. עכשיו כשישבתי מול הטלויזיה, מנסה לדחות כמה שיותר את שעת השינה עד שאהיה סחוטה לגמרי- הופיע איזשהו מונולוג לאבא ואז התנגן השיר 'אבא' של אביתר בנאי, ואח"כ הופיעה פרסומת ל'אבא אמריקאי'... בפעם הראשונה מאז הריב שלנו ביום שישי הרגשתי שאני חייבת לדבר עם אבא.. שאני חייבת להגיד לו שהוא הכאיב לי כל כך עם ההתנתקות הזאת.  שזה שהתפרצתי עליו הגיע לו כל כך.. שאני עדיין כועסת עליו.. אבל לא משנה מה הוא אבא.. לא משנה שהוא איים בלהעיף אותי מהבית בפעם הראשונה בחיים בגיל 23.. לא משנה שהוא לא היה שם בשבילי היום.. לא משנה כלום. אבל איך אומרים לו? איך בכל הבלאגן של הצעקות ואח"כ השתיקות וההתעלמות אומרים לו שאני לא רוצה להשאיר את הדברים ככה בינינו... שאני חיה את החיים כאילו שהיום זה היום האחרון ולא ככה הייתי רוצה להשאיר את המצב.. איך בין זה שהוא שם מצור על הרכב, וזה שהוא לא חותך לי ירקות, ומתעלם מקיומי אומרים לו 'היי אבא, פוס משחק.. אתה מפגר ואתה פוגע ואתה אבא שלי...'?

בכלל, כל החיים נראים בסערה כרגע... בין זה שאבא אמר שהוא רוצה שאצא מהבית לבין זה שאין לי שקל על התחת ובשביל לקיים את עצמי מחוץ לבית זה אומר למצוא עבודה ולעזוב את הלימודים.. מה לעזוב את הלימודים עכשיו, מה.?

אבל אני סתם הולכת סחור סחור.. החיים הפוכים עכשיו בגלל מה שקרה לו..

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי כלב... כמה שרציתי כלב. שההורים הבטיחו שכשנעבור לבית עם גינה אקבל את הכלב שכל כך רציתי.. וכך היה, כשעברנו לפה לא היה פה כלום.. כל השכונה מנתה חמישה בתים, לא היה כביש ואת החשמל קיבלנו משכן שהיה לו גנרטור.. לאט לאט השכונה התחילה להתמלא.. וכשהגיעה המשפחה הראשונה עם כלב אני ואחותי התנחלנו מול הגדר שלהם מלטפות את הכלב דרך הסורגים.. לא עבר הרבה זמן עד שהם אמרו להורים שלי שלכלב שלהם יש אח ואם אנחנו מעוניינים לקנות אותו.. ההורים סופסוף הסכימו..הייתי בכיתה ה'.. בערך בתקופה הזו של החגים אני חושבת.. הוא הגיע בטנדר כל הדרך מקרית גת.. והבעלים התלונן שהוא השתין לו באוטו.. היצור הכי חמוד שקיים.. קראנו לו צ'אנס ע"ש צ'אנס מ'המסע המופלא הביתה'..הכלב הזה היה הכל.. לברדור רטריוור צהוב שגדל למימדי ענק..ללא ספק האלפא-מייל של השכונה.. חכם בצורה בלתי רגילה.. רגיש ואוהב ונאמן.. לפני שנה חזרתי הביתה לפנות בוקר מבילוי וראיתי אותו יושב בצורה מוזרה.. הכלב לא הסכים לקום והסרטים התחילו.. הוטרינר שהגיע אלינו בבוקר הסביר שהוא כבר מבוגר ושזו התחלה של ניוון באגן.. אחרי ששתיים עשרה שנים הוא היה קשור בחלק הקדמי של הבית הכלב קיבל את העצמאות שלו.. הוא קיבל את ה-או.קיי שהוא כבר לא יקפוץ לשכנים ולא יחפור בגינה ולא יקום ויסתלק.. וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לו ולנו.. הוא היה יכול לשבת שעות ליד החלון ופשוט להיות איתנו. הוא היה נועץ מבטים עד שתסתכל לכיוון שלו ואז הוא היה עושה את הפרצוף של- 'בא לי איזה משהו לנשנש אולי תקומי להביא לי?'. כשהוא ממש רצה תשומת לב הוא היה דופק עם הציפוניים על המסילה של החלון בתנועה החלטית כזאת של- צומי ועכשיו. לפני כמה ימים הוא התחיל לא להרגיש טוב.. בביקור אצל הוטרינר  הוצאנו ממנו ש'הפרוגנוזה לא טובה..' , גידול בטחול שהתחיל לדמם אל תוך חלל הבטן. היום הלכנו אליו שוב לבדיקת אולטרא-סאונד שהפכה את האבחנה לסופית, לכלב יש גידול בטחול, סיכוי סביר שגם אם ינותח הגידול ממאיר והוא לא ינצל. מבחינתי לא הייתה שאלה בכלל.. גם אם הניתוח יקנה לו עוד חצי שנה זה שווה את זה.. ודווקא היום הכלב נראה טוב יותר.. הפסיק לעשות את הפרצוף החולה שלו..  לקראת ערב שמעתי צעקות של אחותי.. רצנו לגינה ואמא אמרה שהוא לא מגיב.. הוא שכב על הדשא עם הגב לכיווננו.. ואז ראיתי שהוא זז.. ישר רצתי אליו.. הכלב היה שפוך.. אמרתי לאמא ולאחיות שלי שאלה הרגעים האחרונים שלו ושיפרדו ממנו.. אמא התקשרה לוטרינר ואמרה לו להגיע בדחיפות.. החזקתי אותו בידיים.. ואמרתי לו שאנחנו אוהבים אותו.. שהוא הכלב הכי טוב בעולם.. ושהכל יהיה בסדר... והוא מת לי בידיים.. הוטרינר הגיע חצי דקה אחרי ואמר שזהו זה. הכלב שלי.. שיחלתי לו כל כך הרבה זמן.. כלב החלומות שלי.. נשמה כל כך יפה.. הוא היה איתי 13 שנים ועכשיו הוא איננו...השיער שלו על הבגדים.. הכלי שלו עם מים בחוץ.. אבל הוא איננו.. והכאב הוא פשוט בלתי נסבל.

אני אוהבת אותך צ'ופי שלי קטן... הכי בעולם... ותמיד תהיה האלפא-מייל שלנו.. ותמיד תהיה הכלב הכי טוב בעולם.

נכתב על ידי , 29/9/2010 02:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יום קשה עבר על כוחותינו...

שנתיים קשות...

 

אתה כל כך חסר..

 

נסחפתי.. נסחפתי ללקרוא את הקטעים הישנים שכתבתי פה..

דפים על גבי דפים, מפורטים, מדוקדקים..

ואתה מופיע.. ואליאור ואלון.. ודנה..

ואני כל כך מתגעגעת.. לא ידעתי איך להתמודד עם היום הזה..

 

מה הכנסתי את עצמי לתוך כל זה.?

מזל שהכנסתי את עצמי לתוך כל זה.

מזל שיש לי את המקום הזה שהקפיא אותנו אז, בגיל 16-17.

 

אני מתגעגעת אהוב.

 

 

נכתב על ידי , 18/9/2010 04:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





35,130
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹרני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹרני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)