מזיזה יד, הם איתה
מתחילה ללכת, כולם אחריה
כמו מלכה ההיא
אך היא סגורה בעצמה
שומרת את רגשותיה בה
ולא רואה את מי שמאחוריה
ממשיכה ללכת, לא מפסיקה
השיירה נהיית והולכת לגדולה
אך היא, המלכה
עדיין בשלה, לא איכפת לה מהם
מאלה שאיתה מאחוריה, מאלה שתומכים בגבה
העיקר שתמשיך בדרכה
העיקר שתגיע לסוף המנהרה
השיירה מבינה, שאין להם ברירה
היא לא מגיבה, היא לא שמה על דעותיהם
היא לא עצמה .
השיירה הולכת ונהיית קטנה,
אחד אחד הולכים האנשים
עד האחרון שהולך מתוך השיירה
המלכה ממשיכה ללכת,
ואת אנשייה פתאום לא רואה
המלכה אינה מלכה עוד, היא אישה בודדה .
[זה על מישהי שקרובה אליי, ושככה אני מרגישה איתה ]