אני זוכרת הכל, כל פרט
אני זוכרת שנסענו לחפש את החנות הזאתי
לא ידענו איפה אנחנו, אני אמא שלי ו-2 האחיות שלי
איפה החנות, הגענו לאזור התעשייה איכשהו .
אמא שלי נסעה לאט כי רצינו לחפש טוב טוב איפה החנות
פתאום אני מסתכלת על החלון מהצד ואני רואה שזה מתקרב
הנהג נסע ממש מהר ולא שם לב אלינו ועד שהוא שם לב, כבר קרתה התאונה .
הייתי בהלם, האוטו היה מחוץ על הצד של אחותי הקטנה,
ואחרי שיצאתי קצת מההלם של ההדפה של האוטו בנו,
אני מסתכלת לראות מה עם האחיות שלי ואמא שלי
לא הרגשתי את הפצעים באותו רגע, רק את הפאניקה .
הנהג היתנגש באנו בידיוק בצד שאחותי הקטנה ישבה והיסתכלתי עלייה
ואני רואה שהדם נזל ממנה בזרמים, השפה שלה נחתכה ל-2 ועוד פצעים אחרים,
לא יכולתי לראות שהדם נופל ככה ושמתי יד מתחת לאיפה שהוא יורד בתקווה שזה יעזור במשהו, ובכיתי והאחיות שלי בכו
ואמא שלי יצאה החוצה וצעקה לאנשים שיקראו לאבא שלי, שיזמינו אמבולנס, והיא המשיכה לצעוק .
אחותי הגדולה כמעט שברה את הרגל ואני בעיקר כאב ראש, ופצעים מזכוכיות בגוף .
יש כאלה שיגידו, שזה אולי לא תאונה רצינית עם הרבה פגעים וכאלה,
אבל ממה שיצאתי משם, הפצע היחיד שנישאר לי זה הצלקות והטראומה .
הן בחיים לא יעברו .
הפחד,
האמבולנס לקח את אחותי הקטנה ואמא שלי והאמבולנס השני אותי ואת אחותי הגדולה .
לא ממש יכולתי לדבר, כאילו גוש ניתקע לי בגרון .
לא ידעתי מה לעשות, פשוט נסענו באמבולנס .
עכשיו, כל פעם שאני שומעת על תאונה, או דברים קשורים אני ניזכרת בזה שראיתי את הנהג בה אלינו מהר, ופתאום פשוט הרגשתי בבום כזה את הכל .
לפני כמה חודשים קרתה תאונה אחרת מול העיניים שלי, כשחזרתי מסרט עם חברה .
פתאום התחלתי עוד פעם, ניכנסתי לפאניקה והדמעות ירדו מעצמם .
ראיתי איך כולם ראו ת'תאונה הזאתי, אבל המשיכו לנסוע כאילו לא ראו כלום והשאירו את האנשים שם בפנים ככה .
העיקר לעבור את הרמזור.
לא הצלחתי להפסיק את הדמעות, בידיעה שזה קרה לי פעם גם אבל בניגוד אליהם, היו אנשים שישר הוציאו פלאפונים וניסו לעזור .
ה- 25.7.05 ?
תמיד יזכר אצלי כטראומה .
תמיד אני יזכור את זה
ותמיד זה ימשיך הנושא הזה להעביר לי צמרמורת .
אז אנשים שיש להם רישיון, נסו להיזהר .
הרבה אנשים פ]שוט מתים מדברים כאלה, ואני ומשפחתי בלי עין הרע יצאנו מזה בשלום .
אני באמת מקווה שאפחד לא יזכה לעבור תאונה קשה או קלה ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיוווו D:
