אני באמת ראויה לזה?

כשהכל מונח לי על מגש של זהב..וקיבלתי את הכי טוב,זה מגיע לי?

שוב הדמעות האלה.

זאת הרגשה כזאת של משהו שבכלל לא שלי ואני שוב מנסה לשכנע את עצמי שהכל בעצם בסדר.

הכל מתחיל להסתובב וכל מי שמסביב?נראה שונה פתאום...כי זה ברור שברגע שתתקדם בחיים

לא תסכל אחורה , או תתייחס לעבר רק כדאי לראות מה השארת או כדי לקחת איתך..למשל,אותי.

זה לא הוגן...גם אם זה אכן מגיע לי והכל אמיתי...אני מרגישה אחרת...משהו אומר לי שקורה משהו

או שיקרה משהו ועליי פשוט להפסיק ..ושוב פעם?כמה אפשר..

הימים אותו הדבר,שגרה עמוקה שאם אשנה משהו בטח אשתגע לגמרי.

אז כמו תמיד...זה בידיים שלי,אני יכולה להחליט.

השעון הזה לא זז....אני רוצה לוץ קצת קדימה.

זה בחיים לא מספיק...