I'm Above.

תמימות.

התמימות, מסרטנת כמו השמש

כואבת כמו המוות.

גל של אכזבה פוגע בי שוב

מקרב אותי עוד טיפה לאדמה

הקרה, הקשה, המפכחת.

ושוב, כמעגל קסמים זה חוזר

התרופה הכימית כבר אזלה,

ונותרתי חסרת כוח אל מול המציאות

הקרה, הקשה, המפכחת.

אוזרת כוח וקמה,

מנערת את שאריות התמימות מעליי בשנית-

כקרומי השינה המחזיקים את עיניי סגורות מהעולם

חייה שוב, עד למכה הבאה.

הדממה שבנינו. (המשך לקטע הקודם..)

עמדתי שם, כאובה

דמעה נוזלת מקצה העין,

"זה פשוט כואב מידי" אמרת,

ואני,

אני רק עכשיו מתחילה להבין את משמעות המילה.

הרוח ממשיכה לנשוב על פניי

לוקחת עימה את כל כולי.

הלוואי והייתי כמוה, ללא מעצורים.

הדמעה כבר התייבשה

וכך גם אנחנו,

הדממה שבינינו קשה מנשוא

מרעישה בשתיקתה,

כך תם הסיפור

כך התנפצה האשליה.

הממ, מצאתי במסמך ישן קטע ושני שירים שכתבתי לפני 7-8 חודשים...

 הקטע נכתב בסביבות חודש יולי-אוגוסט..והנה הוא למעט קוראים שנכנסים לפה..(השירים יפורסמו מחר או מחרותיים למעוניינים..הם המשך לקטע הזה במידה מסויימת).

מצחיק כמה שהדברים שונים עכשיו...

אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול,

אמרת לי להסתכל לתוך עיניך, הבטחת לי שתמיד נהיה יחד,  שאתה רוצה.

"לא בעולם הזה" אמרת, "בעולם אחר, מקביל, כשאף אחד לא יהיה שם והעבר לא ירדוף אותנו."

הזמן עבר, חלף לו, וכבר מזמן לא הבטתי לתוך עיניך החומות- אלה אשר התבוננו בי באהבה. אלה שגרמו לי לברוח מהמציאות ולו אף לכמה דקות.

אולי כשאני חושבת על הזמן שלנו יחד, אני מבינה שאף פעם זה לא היה ממש יחד. אלא חלקים של זמן שזורים אחד בשני, יוצרים אשליה פלסיבית של אושר.

עכשיו כשאני מביטה בך מרחוק אני רואה איש, ואני כבר לא רואה את האיש שלי.

אולי בזמן אחר, בעולם שונה נהיה יחד. עכשיו, נסתפק רק בזכרונות.

יש דברים שאני יודעת ואתם לא.

יש צלילים ששמעתי שאף אדם לא יזכה בהם..

אנשים שאהבתי שלא יחזרו ושירים וחיים שחגגתי. חגגתי ועכשיו הם אינם..

כמה דק הוא הקו הזה בינך לביני..ההתמסרות האולטימטיבית אל מול הילדה הקטנה המפוחדת שרק רוצה לדעת שתמיד תרצה אותה לגעת בה, לחבק אותה, לאצור אותה..

אני רוצה להאמין בטוב שבאנשים.

אני רוצה להאמין שתמיד נהיה ביחד ושתמיד יהיה לך מקום בלב בשבילי,  אבל אני לא רוצה סתם מקום אני רוצה לאכלס את הלב שלך..אני רוצה שתרגיש כמוני, כמו שאני מרגישה כשאתה מעביר את ידייך החמות על גופי ואני מתמלאת בחמימות וברוגע, ומצד שני בפחד שמתישהו הרגע הזה ייגמר ורק אני אוותר לי עם המחשבות..

אני רוצה להרגיש רצויה ונאהבת. שייכת ונאהבת.

אני רוצה להצליח.

ואני רוצה כנות, ואני רוצה אותך, שתהיה שלי. לתמיד.

קשה לי כשאתה הולך, ועוד יותר קשה לי כשאתה בא כי אני יודעת שמתישהו תצטרך ללכת.

הסכר הזה נפרץ ועכשיו שנינו עומדים באותו צד..

אני רוצה שתזכור אותי כשאתה זקן..שתזכור שהייתי האהבה הראשונה שלך או השנייה או השלישית. שתזכור שזאת הייתה אהבה. שהיית האהבה הראשונה שלי.