אהבה, אכזבה ועוד כל מיני.

לא הייתי פה מלא זמן כבר.

סתם בא לי קצת חופש.

השבוע בכלל הייתי במחשב אולי פעמיים.

כ"כ אין לי חשק לכלום.

כולם ובמיוחד אביטל ונעמה אני כ"כ מצטערת שאני מסננת אתכם בטלפון.

אני לא ממש יודעת למה יש לי מצב רוח כזה.

אולי כי אני אוהבת אותך ואתה לא רואה אותי.

אולי כי אתה כבר לא מדבר איתי.

אני כ"כ מתגעגעת לשיחות איתך, לזה שאיתך אני הכי אמיתית שיש.

אני אוהבת אותך.

והמ, אני כ"כ משתפרת בלימודים.

השבוע קיבלתי במתמטיקה 98

באנגלית 87

בספרות 100

ובהיסטוריה 90

אני גאה בעצמי!

וסתם הכל רגיל חוץ מזה.

אז עד לפעם הבאה,

לורין3/>

אז אחרי הפוסט המרגש [כן, בטח.] שעשיתי התחשק לי פוסט תמונות של כמה פריטים שברשותי.

כעט הציג בבלוגי הצנוע פריטים/חיות שמאוד קרובים לליבי.

אנא אל תשתגעו/תתפגרו/תמותו/תקבלו כל מחלה שהיא.

הנהלת הבלוג אינה אחראית על נזקים שייגמרו כתוצאה מצפייה בתמונות.

הגיטרות המסוקסות שלי.

זאת הגיטרה החמישית שלי, את התמונה צילמתי בחנות לפני שקניתי.

הסקייט השביעי משמאל עם הכוכבים האדומים שלי. *השווצההשווצה*

בתמונה קטנה ביותר כלבתי הנאמנה,

קסם.

ונמאס לי.

אז עד כאן,

לורינה3>

נ.ב.

יש אחד בשם מוצקין שטוען,

 שהתמונה שלי בצד נגנבה ממנו.

אנא ממך מוצקין סלח לי על אי הנוחות.

התמונה נבחרה באופן אקראי לגמרי.

נ.ב.2

אנא מכם אנשים נחמדים ומסוקסים,

אל תיחסו חשיבות לפיגור שכלי/נפשי של אנוכי.

אנוכי מתנצלת מאוד.

אז כתבתי משהו שקשור לרגשות שלי.

הם כולאים אותי בתוך פרוזה.

כמו שסגרו אותי בתוך ארון

כאשר הייתי ילדה קטנה.

כי אהבו אותי "דוממת".

דוממת! אילו הם היו יכולים לחדור במבטם

ולראות את המוח שלי במרוצתו סחור סחור.

הם היו עשויים גם לכלוא בדרך כזאת ציפור

בבית מעצר בעוון בגידה.

הוא עצמו צריך רק לרצות

ובקלות כמו כוכב

להביט בזלזול על שבי.

ולצחוק אני לא יותר.

אז מה דעתכם?

לורינה3>