טוב, לא נראה לי שזה יהיה קשה לכתוב כאן הפעם. אני פשוט לא אתן את הכותבת לאף אחד ונגמר הסיפור. לא שאיכפת לי אם אנשים יקראו או לא...
טוב, נו. הבנו. בקיצור, אני ירדן, בת 14 וטיפשה בהתאם לבני גילי. בבלוג זה אני אתבכיין על כמה שחיי נוראיים, על כמה שאני אומללה ומסכנה ולפעמים אני אספר לכם כמה כיף לי בחיים, כדי שתקנאו בי קצת. אין כ"כ הרבה מה לספר. אני גרה ברחובות, לומדת בקציר [איכס] ודי משועממת רוב הזמן [יש לי בלוג, זה לא ברור מאליו?]. יש לי עוד בלוג איפשהוא, אבל הרגשתי שאחד חדש זה ריענון שכזה [טוב שלא לכל אחד בישראבלוג אין 700 בלוגים]. אז הנה!!
מה רע לי? טוב אני אפרוק, לזה נועד הבלוג.
אני כ"כ שונאת את הבי"ס המסריח הזה. אווווווח. שונאת. שונאת. שונאת. בי"ס של גבלות. בי"ס של ילדים מופנקים שאמא ואבא יסדרו להם לעלות לתיכון, גם אם הם דיסלקטים וטיפשים. זה כ"כ לא המקום שאני רוצה ללמוד בו, שאני רוצה לבלות את השנים האחרונות של הדבר המעיק הזה שנקרא - לימודים. אני רוצה מקום אחר, מרענן [אבל כמובן שאמא מתעקשת על קציר]. אני רוצה להכיר אנשים חדשים, להתנתק מכל ה...אין לי כינוי מתאים בשבילם שאני מכירה. כמובן שיש כמה שאני מתה לשמור איתם על קשר ולהיות איתן כל הזמן וזה, אבל עדיין, הרצון הזה לא מספיק חזק בשביל לגרום לי להישאר בחור הזה. אני רוצה להשתחרר מהמעגל החברתי הפתטי הזה, שמלא בילדים כ"כ קטנים, טיפשים ולא נחוצים. וזה לא שאני שיא הבגרות, גם אני עוד ילדונת בעצמי, אבל אני רוצה להשתנות ולגדול עם אנשים אחרים. עשיתי כ"כ הרבה דברים מטומטמים בשנתיים וחצי האלו של החטיבה. העמדתי פנים שאני משהו שאני לא [פריקית נו] כדי שיאהבו אותי. זה כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ [!!!]...פתאט!!!!!!!!!!!!!!! :S
כ"כ מביך להסתכל אחורה. אבל מה לעשות זה חלק מהדבר הזה שנקרא גיל ההתגברות והחרטה שנלווה אליו...
אני מרגישה כ"כ לבד. נודה באמת, אין לי חברות. זה לא סוד גדול, ו...אני לא רוצה שזה ימשך ככה כי אני לא אוהבת להיות לבד.
ואולי יש לי חברות, אבל 90% מהזמן אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה לבד ואולי זו אשמתי. אולי אני אני לא מספיק טובה, נחמדה, חברותית או מהשזהלאיהיה...אבל זו אני, ואולי פשוט יותר טוב לבד. אני כ"כ מרגישה כלואה בתוך כלוב כזה, כיכיכיכי אני בת 14 ואני מרגישה כמו זקנה בת 100 שכל היום מתייבשת בבית. נמאס לי מזה.
ולעוד נושא [צפוי הא]. כן, הבחור. אני מאוהבת בו [לא יודעת..זה משהו גבולי] והוא לא בי. וואי!
מתגברים נכון? נכון...
יהיה טוב. עד הפעם הבאה,
אני. P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
