For Your Entertainment
לא, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר עמוק. |
 כינוי:
בת: 33 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
עידן חדש
התלבטתי הרבה אם לעשות פוסט סיכום שנה או לא. כפי שראיתם, בסוף החלטתי לא לעשות. 2009 הייתה שנה נוראית ומגעילה מכל כך הרבה בחינות.
2009 התחילה כשברקע אזעקות, פאניקה, פיצוצים, רעשי מטוסים, פחד ועצב. אני לעולם לא רוצה לחוות את זה שוב. בפעם הראשונה ישנתי, התעוררתי לצליל נורא, צרימה עולה ויורדת של אזהרה. משהו לא בסדר. אני, אמא וסבתא קצנו למסדרון בדירה שלנו, המקום שחשבנו אותו להכי ממוגן. שבועיים התחבאנו במסדרון הזה כמה פעמים ביום. בבוקר, לפחות פעמיים. בארוחת הצהריים ובערב גם כן. ואז פגע טיל בדירה באשקלון, המסדרון נחרב יחד עם רוב הדירה. המסדרון העלוב שלנו הפך למקום המסוכן בבית. באזעקה הבאה כבר יצאנו לחדר המדרגות, לא ירדנו למקלט. פחדנו שלא נספיק. כל בוקר הייתי מתעוררת לשמע האזעקות ורצה בפיג'מה, יחפה, לחדר המדרגות יחד עם כל השכנים. פעמיים פגעה רקטה בסמוך לבית שלי. ברדיוס של לא יותר מ100 מטרים. פיצוץ עז. שריפה. חלחלה.
כמה חודשים לאחר מכן בעל הבית שלנו החליט למכור את הדירה. בעיקרון לא היה לנו איפה לגור. חודשיים התגוררנו בשכירות במקום שאני לא רוצה להיזכר בו, מבודדים. ואז עברנו לדירה שאמא שלי קיבלה מעמידר. כל מה היה יכול להשתבש- השתבש. היה צורך להחליף את הדוד, במשך חודש המקלחת הייתה קרה. מזל שזה היה בתקופת קיץ. אנחנו עדיין בשלבי התאקלמות בדירה, כל יום נשבר משהו אחר. נמאס לנו כבר להוציא כספים על החור הזה.
את רוב 2009 העברתי בכיתה י"א. השנה הנוראית בחיי. למדתי משמונה עד שמונה. הלימודים היו קשים. קשים מאי פעם.
והייתה כמובן תקופת הפסיכומטרי. תקופה איומה, העברתי מחצית מהחופש הגדול בישיבה מול ספרים, תרגילים תחת הסטופר ושינון מילים מיותרות (אגב, אם תהיתם מאיפה אוצר המילים שלי אז התשובה לפניכם) במקום התבטלות מול מסך המחשב, כמו טינייג'רית לכל דבר. ואז התחילה כיתה י"ב. במקביל ללימודי הפסימטרי. היו ימים שלמדתי מ8 עד 10 בלילה. כמעט רצוף. לחץ שאי אפשר לתאר. כל כך פחדתי ליפול בפסיכומטרי, חלמתי שאני לא מקבלת ציון מספיק טוב, שאני אצטרך לחזור על החוויה הזאת מההתחלה. רק לא זה.
בסופו של דבר הגיע יום הבחינה, עשיתי אותה, קיבלתי ציון שאני מרוצה ממנו. מספיק לכל מה שאני רוצה ללמוד. לכל מה שאני שואפת.
אני שמחה שהשנה הזאת נגמרה.
פחות אני שמחה שהעשור הזה נגמר.
זה עשור של גיל ההתבגרות שלי. מגיל 8 עד 18 בדיוק. סיום העשור מסמל סיום של תקופה. תקופה בה לא הייתי צריכה לדאוג יותר מידי כי תמיד היה את אמא. אני חוששת מהעשור החדש. של גיל 18-28. אני כבר מבוגרת. אני אחראית לעצמי.
זאת השנה בה אני מתגייסת. עוזבת את הבית ואת אמא. וזה מפחיד אותי.
אם הכל ילך לפי התוכנית את העשור הזה אני אעבור כשאני משועבדת לצבא. אני אהיה באוניברסיטה, אחזור הביתה פעם בשבועיים. לאחר מכן אהיה 6 שנים בצבא, בהם אני אהפוך לקצינה ואקבל משכורת טובה. אולי בעשור הזה אני אתחתן. אולי יוולדו לי ילדים בעשור הזה. מעניין מה אני אכתוב בתחילתו של העשור הבא.
אני מפחדת מהעשור הזה ובכל זאת אני מצפה לו.
יהיה מרתק.
אחרי כל הדברים האלה אני רוצה להתייחס לפוסט הקודם. הוא הוצא קצת מפרופרציות. משום מה כולם קיבלו את הרושם שהחיים שלי אכן בזבל. תירגעו, הם לא, החיים שלי נפלאים ויש לי חברים נפלאים. ואותם החברים לא קוראים לי שמנה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. 
והתגובות, הן היו מדהימות! התרגשתי מכל אחת ואחת. חשתי עליונות. (יש לי סגנון דיבור בסגנון של האתר "החיים של בזבל". זה בטבע שלי.)
אחרי שראיתי את זה לא יכולתי להפסיק לחייך  הרגשתי מפורסמת לרגע. ביום שבת אני וחנז (חן, תירגמתי את הכינוי P:) יוצאים לצילומים בשדה ליד הבית. יהיה פאנן. וחן, שתהיה לך החלמה מהירה! תרגיש טוב! ~~~~ תגידו, מי הוסיף אותי בפייסבוק? אני צריכה להתאים בין בלוג לכותב שלו  ~~~~ ואחרי הקפה של הבוקר וכל הקיטורים על השנה החולפת אני רוצה לברך את כולם, שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה! בלי מלחמות, רק שמחה ואהבה. Happy New Year!  אז, איך נעביר את היום הראשון של העשור השני של האלף השלישי? | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
