כוחן של מילים

 הוו אני מנסה ליכתוב שוב.. אחרי כול התקופה ...

[;

היא רוצה רק חיבוק

מישהו שיקשיב לה ,

אין אף אחד כזה באזור ,

כול מי שהיה לה הלך , בגד בה .

היא מחפשת תנחומים בליבה, חושבת מה יעזור לה ,

להרגיע את הבכי המר , את הכאב שזורם בגופה..

היא מנסה ליזרום עם המוזיקה , עם התנועה ,

היא קפואה ,  היא לא מסגלת כבר לזוז ,

היא עוברת ברחוב וכמוו שהיא רגילה , היא רואה את חסרי הבית ,

וחושבת שאם להם יש את הכוח לחייך , אז למה לה אין ?

היא מנסה להיות כמו כולם , והיא רק מוצאת את השוני ,

היא כימעט כמו כולם , רק כימעט

היאחולו , היא מיתנחמת בעובדה שיום אחד זה יגמר ,

אולי אז היא תוכל להתחיל מהתחלה?

היא מקווה שזה יצליח לה , היא מקווה בכול ליבה ,

שיום אחד גם היא תימצא אהבה ,

אחת שלא תיפגע בה , שלא תשאיר עוד צלקת על הלב הכואב ,

אחת שרק תרפאאת הכאב..

היא מנסה להאמין , שבאמתי כזאת ,

תגידו אם זה יצא ... כמוני .. בערך... אני חשובת שכתבתי אתזה על עצמי ,

אניבאמת כזאת לפי מה שניראלי...

אני חושבת שקפאתי סופית ...

\=