יום השואה.
מה עוד יש לי להגיד , שהמילה הזאת לא אומרת ?
איך עוד אפשר להכאיב , עם הכאב הזה שהמילה מזכירה ?
איך עוד אפשר להכאיב , עם הצלקת שיש מהמהילה הקצרה ?
למה , למה זאת השאלה. למה זה קרה ?
למה זה קרה ? למה מישו היה צריך לקום בבוקר ולהכאיב ל 6,000,000 יהודים עד מוות ? ולמי יודע כמה יהודים עד גסיסה ובכי ?
איך ? איך אותם אנשים לא נישברו ? איך הרצון היחיד שלהם , להיתאחד ולהקים מדינה עצמאית לא נאלם עם כול פסיעה שלהם לעוד כאב ,סבל ?
האים ? האם הם חשבו שהחלום שלהם יתגשם ביום מן הימים ? האם הם כ"כ האמינו בזה ?
איזה ? איזה תיקוות החזיקו אותם עד שהם הצליחו לשרוד ולא להיכנע לנאצים ?
ולמה ? למה בשביל שאני יישב פה .. 6,000,000 יהודים, ורק ביגלל שהם יהודיים, היו צריכים לשלם בחייהם ? ועוד מי יודע כמה להקריב את שיניהם , ידייהם , רגליהם ושאר איבריהם ואת הקרוביי והאהובים שלהם , וזאת , רק כי היו יהודיים , רק כי הייתה להם אמונה בה' והם פה היום , רק כי היה להם חלום .
אם תגידו למישו מהו החלום ילדות שלו ? הוא יגיד לאהוב , לישמוח , להיות עשיר ומרופסם .
אם תישאל מישו שעבר את התלעות ההם , מהו חלום הילדות שלו ? הוא יגיד , ליחיות .
אני לא הולכת לכתוב עוד קטעים ... אולי בהמשך..אבל אני רוצה עכשיו ליכתוב קטעים , שנחרטו בזיכרוני מימי השואה ..
בפולין פגשתי את ה'
גם הוא בא לבקר אבות .
ראיתי אותו מדדה ממצבה למצבה, מאבן לאבן- מיתבונן, מתבונן ומחריש .
במידאנק הוא היתפלל עם המתים וביקש את סליחתם.
בטרבלינקה הוא כרע ברך מאחורי הסלעים, הכה על חטא והתוודה.
בוארשה הוא היתבונן באנדטת אנילביץ ותמה על גבורה המעטים.
בדרך שאלתי אותו - איפה הייתה אז ?
הוא היתבונן בי נבוך ועינו זלגו דמעות, אולי הוא היתחרט על מה שעשה ואולי על מה שלא עשה.
לאושוויץ ובירקנאו הוא כבל לא הגיע ,
גם לה' יש כוח סבל מוגבל .
יזכור העם את בניו נושאי המרד והמילחמה באויב .
את לוחמי הגטאות , אנשי הארגון היהודי הלוחם .
את מאות הלוחמים היקירי הנפש ועולומי השם , שקמו לעורר , נואשים לגבורה ,
עמדו מעטים בלהבות הקרב , מול האוייב חמוש ואכזרי .
יזכור העם את לוחמי היערות , את לוחמי המחתרת בארצות הכיבוש ,
ואת בני ישראל בצבאות השחרור, אשר הלכו למלחמה, בבלהט נקמת אחיהם ואבותיהם השחוטים ,
הדפו ורדפו את אויב עמנו , שוק על ידך ,
ונפלו באךפיהם בקרבות ..
יזכור העם את חילו שנפלו בחי"ל וביחידות העבריות,
את שליחיו מעבר לקווי האויב ,
את טובי בני הארץ שנתנו נפשם בכפם במילחמה למיגור האויב .
אנו זוכרים ביראת כבוד את עוז רוחם של אחינו ,
שמסרו נפשם על עמם , בקדושה ובטוהרה .
את מסכת הגבורה של נצורי גטאות ולוחמים,
שקמו והציתו את המרד להצלת כבוד עמם .
את מאבקם הנשגב והמתמיד של המוני בית ישראל ,
על דמותם האנושית , ותרבותם הייהודית ,
את חדיסי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים .
הוא היה האחרון
האחרון שבינהם .
צבעו הצהוב היה מר ומסנוור
כדמעת החמה באבן צחורה .
כי תקיש
צבע כזה , כזה
בקלות היתעופף למרומים ,
ודאי רצה לנשק עולמי האחרון
הוא היה האחרון ...
אין פרפרים פה , בגטו..
אמא כבר מותר ליבכות ?
כן ילדה , כן ידיים דקות
כן, עכשיו כבר מותר ליבכות
כן , מלאך קטוף ריסים ושער
כן, עכשיו כבר מותר , כבר מותר .
שיר אחרון ..
בלילה קר גשום וזר
ניצב לו יחידי
בפינת רחוב שכוח
ילד יהודי
איש אינו רוצה לגשת
לבדו עומד בגשם מבטו בכול עובר ושם .
כבר אין לו כוח לשוטת לאורך הרחובות
הרעב בתוך עינו ושערו רטוב
וניראה ממש כאילו
מיתחנן אותי הצילו
מבקש מכול עובר ושב
הו קנו נא קנו סיגריות ממני ..
מלבדכם אין איש שיעזרנו
קנו נא בפרוטה או שניים ,
אל נא תעצמו עיניים
והצילו ילד מרעב.
הו קנו נא קנו סיגריות ממני
מילבדכם אין איש שיעזרנו
בידכם נתון הינני
קנו נא משהו ממני
והצילו ילד מרעב
לא לא אשכח
את אחותי תינוקת קטנטנה
ברחובות איתה הייתי יחד כשנה
היה לי קל יותר ליראות אותך
ביחד ברחוב כשעינה מביטות אלי
ויום אחד חלתה מאוד
אחזתי בראשה
ובתוך ידי היא מתה
על ספסל ברחוב
ומאז שנעלמה לה ,
דמאני רוצה למעלה
שיבוא המוות גם עלי ..
יכולתי ליכתוב פה עוד המון ..
אני זוכרת עוד המון ..
אבל יותר מידי כואב \ =
פוסט הבא אני יכתוב על הטיול שנטי .. היה מצחיק . אבל מה שנישאר ממנו .. כואב ומגעיל \ =
בהיוווו
3 >
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
