אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה.

ה-כ-ל. טוב, לא הכל, כמעט הכל.

ואני שונאת אותה. ואותה. ואותה.

יש לנו השנה טיול שנתי בסוף השנה,

וכמה בנות תכננו להשאיר אותי לבד.

כל ה"חברות" שלי, יהיו בחדר אחד ואני לא אהיה איתן.

ואני יודעת את זה- למרות שזה לא יפה,

מזה שקראתי את האסאמאסים בפל' של "חברה" שלי.

והן כ"כ מגעילות. ומה שהן אמרו כדי להגן על עצמן-

אחת אמרה- "אני לא יודעת על מה את מדברת!"

השניה- "זה היה כשהיינו בריב איתך אז קבענו ככה אבל

            השלמנו ובכל זאת השארנו את זה ככה."

והן מגעילווווות. ואחת מהחברות שלי (שאני אוהבת כ"כ 3>)

אמרה שהיא תהיה איתי בחדר ואז גם עוד שתים הצטרפו.

בסוף גם אמרו לנו שאי אפשר בנות מכיתות שונות באותו חדר.

ומסתבר שאפשר.

אני כ"כ רוצה להיות רק עם החברות הטובות שלי ולא איתה.

עם ארבעתן.

חבל שזה לא יקרה. למרות שיש עדיין תקווה.

נחקה ונראה.

וכל כך הייתי רוצה לכתוב-

הוא הזמין אותי לצאת איתו ועם עוד כמה!

אבל זה לא.

הוא לא הזמין אותי ואני לא עושה כלום.

יש לי טראומה מיום האהבה.

לפני שנתיים, מי שאני הכי אוהבת,

הזמין אותי לצאת והייתי חולה בדיוק באותו יום.

וזה כ"כ מעצבןןן.

אף פעם לא יצא לי לצאת ביום האהבה כשאני נערה?

אבל יש עוד את מחר.

נראה כבר מה יהיה.

אני לא יודעת מה לעשות כדי להדק את הקשר.

אבל זה לא צריך לבוא ממני, אלא ממנו.

כוסעמקק. ><