אני מרגישה שאני כבר לא אני. אני מרגישה שכל מה שהיה פעם פשוט נעלם. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי את אבא שלי ודיברתי איתו יותר מ"מה קורה". זה כל כך חסר לי. כל כך חסר לי הטיולים שהיינו עושים ביחד, הרכיבות שהיינו רוכבים ביחד, או סתם לשבת ולדבר. אבא שלי עובד כ'כ קשה עכשיו, שאפילו אינלו זמן בשבילי. אני רוצה את האבא הישן שלי, האבא שהיה לו זמן בשבילי, האבא שתמיד מצא לי ולו איזה שישי לרכב ולדבר. האבא שידע בדיוק מה עובר עליי. זה שפעם, כשהייתי ממש קטנה, היה יושב ומחבק אותי. האבא שפעם היה מעז לתת לי נשיקה. איפה האבא הזה? זה כל כך כואב לי. אני רוצה את האבא שלי. למה הוא עסוק בלסדר לעצמו רכיבות עם ילדים אחרים, כשאני פה מול העיניים שלו? למה הוא לא נותן לי חיבוק חזק? למה אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות? אני רוצה את אבא שלי. אבא שלי אבא שלי אבא שלי.איפה האבא שלי, זה שפעם לא היה צועק עליי כשהייתי נותנת לו חיבוק? כואב לי כואב לי כואב לי.
למה אני מתגעגעת כל כך למישהו שראיתי רק פעמיים? למה אני כל כך אוהבת אותו? למה אני לא יכולה להפסיק לבכות? למה הוא לא רוצה אותי? למה הוא לא יוצר קשר? למה הוא לא מנסה? למה כואב לי שוב?
למה אף אחד לא פה כדי לעזור לי? למה אני צריכה להוציא את הכל בבלוג שאף אחד לא טורח לקרוא בו בכלל?
אבא גל אבא גל אבא גל אבא גל אבא שלי גל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
aLMoG =)