לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"sing us a song and we'll sing it back to you"



Avatarכינוי:  aLMoG =)

בת: 31

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008


נמחק~

נכתב על ידי aLMoG =) , 26/8/2008 20:59  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגוע.


אני מרגישה שאני כבר לא אני. אני מרגישה שכל מה שהיה פעם פשוט נעלם. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי את אבא שלי ודיברתי איתו יותר מ"מה קורה". זה כל כך חסר לי. כל כך חסר לי הטיולים שהיינו עושים ביחד, הרכיבות שהיינו רוכבים ביחד, או סתם לשבת ולדבר. אבא שלי עובד כ'כ קשה עכשיו, שאפילו אינלו זמן בשבילי. אני רוצה את האבא הישן שלי, האבא שהיה לו זמן בשבילי, האבא שתמיד מצא לי ולו איזה שישי לרכב ולדבר. האבא שידע בדיוק מה עובר עליי. זה שפעם, כשהייתי ממש קטנה, היה יושב ומחבק אותי. האבא שפעם היה מעז לתת לי נשיקה. איפה האבא הזה? זה כל כך כואב לי. אני רוצה את האבא שלי. למה הוא עסוק בלסדר לעצמו רכיבות עם ילדים אחרים, כשאני פה מול העיניים שלו? למה הוא לא נותן לי חיבוק חזק? למה אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות? אני רוצה את אבא שלי. אבא שלי אבא שלי אבא שלי.איפה האבא שלי, זה שפעם לא היה צועק עליי כשהייתי נותנת לו חיבוק? כואב לי כואב לי כואב לי.

 

למה אני מתגעגעת כל כך למישהו שראיתי רק פעמיים? למה אני כל כך אוהבת אותו? למה אני לא יכולה להפסיק לבכות? למה הוא לא רוצה אותי? למה הוא לא יוצר קשר? למה הוא לא מנסה? למה כואב לי שוב?

 

 

למה אף אחד לא פה כדי לעזור לי? למה אני צריכה להוציא את הכל בבלוג שאף אחד לא טורח לקרוא בו בכלל?

 

אבא גל אבא גל אבא גל אבא גל אבא שלי גל?

נכתב על ידי aLMoG =) , 20/8/2008 20:32  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום האהבה.


שוב יום האהבה, ושוב כמו תמיד אני מרגישה ממש רע.

באמת שכבר נמאס לי. אין לי רגע אחד שקט.

לפעמים אני מוצאת את עצמי מתחרטת על דברים שעשיתי.

מוצאת את עצמי מדמיינת דברים שלפני חודש הייתי בטוחה

שבחיים לא הייתי חושבת עליהם.

אני לא בטוחה בשום דבר עכשיו.

גל אמיל דורון גל

כל השמות האלה רצים לי במוח

לא עוזבים אותי לשניה

אני לא יודעת מי אני רוצה

אני כבר לא יודעת כלום

אני רוצה שקט מההורים מאחותי

אני רוצה לשכוח מהכל

אני רוצה לעזוב את הכל ולברוח

אני רוצה פאקינג להרזות

אנ רוצה חיים משלי.

אני רוצה להיות בן אדם נורמלי.


שנינו נוסעים במכונית
אני לא יודעת לאן נגיע
כשההגה נמצא בידיים שלך
אתה תמיד חייב להפתיע
אני לא יכולה להפסיק
להסתכל על הפנים שלך בתוך הראי
ואתה מרגיש כל תנועה
שולח לטיפה אל השפתיים שלי

שנינו נוסעים במכונית
אתה אומר לי שהדרך תהיה ארוכה
ושאני יכולה להירדם
אחרי זה תספר לי כל מה שקרה
אני לא ישנה
סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכה
ואתה עם סיגריה בפה
שר לי עם הרדיו שיר אהבה

נשקי אותי חזק
נשקי עד שיכאב
והשמש לא תשקע
את אחת ויחידה
אהובתי המופלאה
ואני אוהב אותך

שנינו נוסעים במכונית
הלוואי שיכולנו לנסוע לנצח
אתה חושב שאני
מזמן כבר נרדמתי ולא מקשיבה
איך אתה עם סיגריה בפה
שר לי עם הרדיו שיר אהבה

 

 

פשוט נמאס לי מהחיים האלה.

נכתב על ידי aLMoG =) , 16/8/2008 20:13  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תן לו בעליות, תן בירדות ויאללה יאללה בעקבות.


טוב היה בנזונה. הלכנו 40 ק"מ בקירוב, ב3 ימים. תודו שזה לא מתאים לי.

ביום הראשון ירדנו את הר החרמון. זה היה משו כמו 8 ק"מ. עכשיו רוב ההליכה זה בירידה, בסלעים יותר גדולים מהתחת של אביבה. החלק של העליות, היה הכי קשה. כשסיימנו את המסלול של יום שני, שהוא היום הראשון, ישנו בחניון של החרמון. היה שם פאקינג קקקקקקקקקקר. ישנתי עם חולצה קצרה, חולצה ארוכה, סווצ'ר פליז ענק, סמיכת פליז ממש חמה ואת הפוך של השק"ש, והיה קקקקקקקקקפווווווווווא. פשוט קפאנו. אני לא חושבת שהיה מישו שישן יותר מחצי שעה בלילה הזה.

היום השניה, ז"א יום שלישי, המשכנו לרדת את החרמון וללכת לאיזה מוצב ומשב למושב דרוזי וזה, סה"כ 20 ק"מ. זה היה יום ממש ממש קשה. בחיים לא קמתי עם שרירים כ'כ תפוסים, ועוד בידיעה שיש לי לעשות 20 ק"מ באותו יום, והכל באבנים, ירידות ועליות. היה כואב באותו יום. בסוף היום, כשהגענו לחניון, פפרצתי בבכי געגועים להורים, כאילו בראבק. כמו ילדה קטנה. כמעט וחזרתי הביתה. בכיתי איזה חצי שעה, ואחרי זה היו לי את הקפיצות האלה למשך שעתיים בערך. ישנו על אבנים כואבות, הייתה שינה ממש קשה. במיוחד שאיתי נוחר כל לילה, אבל אני לא אלמד, אני דווקא אשן לידו.

היום השלישי שהוא יוםפ רבעי, עבר בסבבה. עשינו איזה 7 ק"מ ניראלי, הכל בעליות קטנות או ירידות, היה שביל יותר מסודר אבל גם אבנים, עד שהגענו לעליה. הייתה עליה ממש קשה. לקח לנו יותר מחצי שעה לעלות אותה. ממש ממש קשה. אבל כמו שנווורא אופייני לי, אני חייבת לציין, עשיתי אותה. אחרי זה באותו יום עשינו מסלול בתוך מים, היה ממש ממש מגניב. באותו לילה ישנו על דשא, פאקינג דשא. בחיים לא חשבתי שאני אהיה כ'כ שמחה לישון על דשא.

ביום חמישי, היום האחרון, לא היה מסלול הליכה, היה רק קאיקים. היה כזה כיף. כל הקיאקים רק עשיתי מורל וצרחתי. היה כ'כ כיף.

היה איזה אחר מבאר טוביה, כ'כ דוחה לגל פורטוגז שזה מפחיד. בול גל. 

טוב, כשיהיו לי תמונות, אני אועיל בטובי להעלות אותם. אבל בינתיים,

בברכת פלוגת דן עוצמה,

אלמוג שתפוסים לה השרירים.

נכתב על ידי aLMoG =) , 8/8/2008 13:19  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,563

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לaLMoG =) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על aLMoG =) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)