התחלתי לכתוב סיפור, אני חושבת שהוא נחמד ומעניין, אבל זו רק אני, אם אתם אוהבים, תגיבו!

אם לא גם תגיבו, אבל תגידו לי מה לשפר, אל תגיבו לי נאצה..

עדיין אין שם לסיפור, וכשאני אדע לאיזה כיוון הוא הולך אני אחליט על שם..

- - - - - - - - - - - - - - -

זה היה היום הראשון של נויה בתיכון והיא התרגשה, לא כל יום מתחילים ללמוד בבית ספר חדש. היא התלבטה שעה ארוכה מה ללבוש ובסוף בחרה במכנסיים חומים קצת רחבים, חולצה ורודה שישבה יפה על הגוף החטוב שלה ונעלי וואנס חומות עם פסים בצבע ורוד ושמנת שיצרו משבצות.

נויה הסתכלה במראה ואהבה את מה שהיא ראתה. היה לה שיער חום ארוך ומדורג, עיניים ירוקות בהירות ועור קצת שזוף. היא הייתה יפה, תמיד אמרו לה שהיא כזו, והיא גם ידעה את זה. בחטיבה היו לה הרבה חברות, הרבה ידידים ומדי פעם איזה חבר, אבל היא אף פעם לא באמת אהבה אף אחד מהחברים שהיו לה.

"אמא, את תסיעי אותי או שאת מעדיפה שאני אקח אוטובוס?", נויה שאלה, היא תמיד אהבה וכיבדה את אמא שלה, שהייתה הרבה פעמים ממש כמו חברה הכי טובה שלה. היא יכלה לספר לה הכל, ממש הכל.

"אני אקח אותך, בכל זאת, זה היום הראשון שלך", רחל, אמא של נויה, השיבה בחיוך, היא ידעה כמה נויה ציפתה ליום הזה והיא ציפתה לשמוע אודותיו עוד רבות.

"תודה אמא", היא אמרה וניגשה לתת לה חיבוק. "אז נזוז?", היא שאלה. אומנם השעה הייתה מוקדמת, אך נויה תמיד אהבה להגיע מוקדם לבית הספר, בכדי להיפגש עם כולם. והיום היה יום גורלי, או שהיא תכיר אנשים ותתיידד איתם או שהיא תישאר אלמונית לנצח.

"למה לא?", רחל ענתה בחיוך והן מיהרו לצאת למכונית מסוג מיני קופר בצבע אדום עם גג לבן, מכונית ממש יפה.

כל הדרך נויה הסתכל דרך החלון על הילדים המחכים בתחנות, בוחנת מי יפה, מי נראה נחמד, מי היא חושבת שתהיה לו אישיות טובה ומי ייתן לה להעתיק את שיעורי הבית שלו.

ואז היא ראתה אותו, היה לו גוף כל-כך יפה, שירים גדולים, אבל לא יותר מידי כמו של מייקל לואיס. הוא היה שזוף ושיערו החום היה מסודר בקוצים.

נויה חשבה עליו בכל שאר הדרך ולאחר נסיעה של כ-30 דקות היא הגיעה לבית הספר.

- - - - - - -

"אאח! היום לימודים, אין לי כוח לזה, אני כבר מחכה לגיוס!", נדב אמר לעצמו, הוא תמיד שנא את הלימודים, הוא אומנם היה דיי חכם, אבל לא השקיע בכלל והציונים שלו לא היו גבוהים.

הדבר היחיד שהוא אהב בבית הספר היו החברים והידידות שלו. כמובן שגם היו לו חברות, אבל הן היו מזדמנות, הקשר איתן היה קצר, הן אומנם היו יפות, אבל אישיות לא הייתה להן. והוא לא אהב אותן, אף לא אחת והסתובב איתן רק כדי לעשות רושם.

אולי כלפי חוץ הוא נראה קשוח וחסר דאגות, אך בפנים הוא היה עדין ואולי אפילו אפשר להגיד שהוא היה רכרוכי.

"אבא, יש סיכוי שתקפיץ אותי לבית הספר?", הוא שאל בתקווה שאביו יענה בשלילה, הוא ידע שאביו קיווה שהשאלה הזו תגיע ונדב תמיד רצה לרצות את אביו.

"ברור! אתה יודע שאני אקפיץ אותך לכל מקום שרק תצטרך, נכון נדב?", בן אדם נורמלי היה מחשיב את השאלה הזו כרטורית, אבל לא חיים, אבא של נדב, אצלו כל משפט נגמר בשאלה, והוא תמיד ציפה לתשובה. נדב כבר הכיר אותו ולכן ענה לו.

"ברור", העיקר שיהיה מרוצה.

"אנחנו זזים?", חיים שאל.

"יאללה", נדב אמר והם יצאו לכיוון המכונית. הם נכנסו למכונית, גרוטאה משנות ה-80 שנראתה כאילו תתפרק עוד שנייה.

 אביו ניסה להתניע, אך המכונית השמיעה רק רעש חזק ואז נדמה. שקט.

מתוך השקט הזה יצאה הצעקה, "שיט!", חיים כעס, לא היה להם כסף לתקן את המכונית שלא לדבר על קנייה של אחת חדשה, טוב לפחות יש ביטוח. אבל יותר מכל חיים היה עצוב ומאוכזב, עד שסוף סוף נדב מבקש ממנו להסיע אותו המכונית מתקלקלת, יופי מצאת זמן טוב להתקלקל.

"אוי לא! אבא, אני מצטער מאוד, אבל אני חייב לרוץ לתחנה, כדי לא לפספס את האוטובוס. אני מקווה שהכל יהיה בסדר. נתראה מאוחר יותר", נדב רץ משם פשוט ככה. הוא ידע שאסור לו להיות שמח, באמת שהוא ידע, אבל הוא היה. זהו, סוף למבוכה, המכונית הלכה ואין סיכוי שאף אחד יראה אותי עם גרוטאה כזו.

- - - - - - -

נויה נכנסה לבית הספר והסתכלה לכל עבר, כאילו מנסה לקלוט את מימדיו, ואו, הוא ענק!

היא הסתכלה על הילדים, רובם היו וותיקים ומצאו את חבריהם. בכל בית הספר התקבצו קבוצות קטנות של ילדים עם אותו סגנון לבוש פחות או יותר.

ורק היא לא ידעה לאן ללכת, או עם מי להיות, היא הרגישה בודדה בכל ההמון הזה, אף אחד לא פנה אליה, לא הציג את עצמו בפניה, ממש כלום.

אולי אני פשוט אלך לכיתה שלי, "סליחה", היא פנתה אל נער שעמד בגבו אליה, "איפה זה י' 4?".

הוא הסתובב, עכשיו כשהיא רואה אותו שנית היא רואה עד כמה הוא באמת יפה.

"אממ.. שם",  הוא הפנה את ידו לכיתה מרוחקת והמשיך לדבר עם חברו.

"תודה, אז..", ניסתה נויה לפתח שיחה, אבל הילד הזה היה עמוק בתוך שיחה מרתקת על ערוץ פלייבוי חדש.

- - - - - - -

אהבתם? תגיבו!

לא אהבתם? גם תגיבו ותגידו לי מה לשפר!

3>

דורין