אז אני בטוחה שבסופו של דבר הכל יהיה טוב.
כן, בן נסע. ):
ובכיתי על זה המון, הפרידה שלנו הייתה מאכזבת- נתנו לו רק 3 דקות לבוא, לומר שלום, וללכת. ):
הוא הביא לי את הגיטרה שלו! וכתב עליה מלאמלא עם טוליפ כזה c<3b וכל מיני כאלה (:
עשיתי לו אלבום, מלאא תמונות שעבדתי עליו והשקעתי בו המון, וגם הדפסתי לו כרית עם תמונה שלנו ביחד.
במסיבה שהייתה בסדר למרות הכל, ובן נהנה ממנה, זה העיקר, נתתי לאנשים לכתוב לו במחברת קטנה עם תמונה שלו, מן ספר זכרונות כזה.
בסוף הפעולת שכבה הייתה ביום שבת ולא בשני, אז יכולתי להפגש עם בן. ויום שלישי כמובן לא הלכתי לפעולה למרות שהיה לי די סיפור כי מי שהייתה צריכה להחליף אותי חלתה, ואז אף אחד לא יכל להחליף אותי, וזאת הייתה גם פעולת בית, ואז בסוף אור החליפה אותי (:
הלכנו לקניון עזריאלי, ושם הוא קנה לי דובי חמודחמוד שקוראים לו בני הדובון, ובבית שמנו לו סרט יותר יפה ממה שהיה לו וכתבנו עליו חני+בני ^^ ואז עלינו לקומה השלישית [בהתחלה רציתי לקחת אותו לים אבל ירד גשם >< אז חשבתי שנעלה לקומה הכי גבוהה בעזריאלי למצפה, ומסתבר שהוא סגור אחרי השעה 5.] וישבנו בחוץ והחלפנו מתנות פרידה. 3>
יום רביעי בסוף סיימתי ב12, אז אני אור וסתיו נסענו לקרית אונו ושם בן פגש אותנו, והיינו איתו סך הכל שעה ואז ישר אבא שלו התקשר אליו ואמר שהוא לוקח אותו. הוא נפרד מאור וסתיו, והבטיח שהוא יבוא להפרד מאוחר יותר. שלושתנו בכינו ):
חזרתי הביתה, עוד לא הספקתי להגיע, להתחיל לחמם את האוכל שלי, והוא בא, מסתבר שרק לחצי שנייה. פשוט לא רציתי שהוא ילך.. לא רציתי להפרד. רציתי רק עוד שנייה אחת איתו, רק עוד חיבוק, עוד נשיקה. אבל כל זה לא היה עוד ): [ואחרי זה קיבלתי אסאמאסים מדהימים ממך.. פשוט לא ידעתי מה להגיד..]
התקשרתי מהר מאוד לאור [וסתיו היה אצלה] ולטופי [שבאה בריצה!], ובכינו שוב אבל הפעם בעיקר אני. בן הביא לסתיו ויסקי אז כשעלינו לחדר שלי, 'טעמנו' (: חחחחח טופי התלהבה. הבאתי מלאמלא שוקולדים לחדר, והתחלנו במלאכת הלעיסה. אחר כך הם ניסו [ודי הצליחו..] לעודד אותי ולהסיח את דעתי, וסתיו הראה לנו שירים והופעות של ביט69 XD שזה מזה מצחיק! באמת, אם אתם עצובים, זה הדבר הראשון שכדאי לכם לעשות! חחח עם כל הכבוד, הם חבורת ילדים בגיל שלי [ובבצפר שלי] שיש להם קצת [הרבה] כסף, מתופף מעולה אבל קצת מוזר, זמר עם קול 'מיוחד' כמו האף שלו, ובסיסט או סולן [לא שמתי לב על מה הוא ניגן] ענקי [כן, בגודל] שיש לו פרצוף של אישה וגם ציצים. סתם אבל שיהיה להם בהצלחה. (: |"כמווו שלךךךך!!"|
אחר כך ירדנו למטה לחדר מחשב כי המנקה הגיעה לחדר שלי, ואז טוף וסתיו מצאו איזה מסקינג טייפ וטוף ואור התחילו לעשות לסתיו שעווה XD [בלי שעווה ><"] עם חברים כאלה, מי יכול להיות עצוב בכלל? אוהבת אתכם כ"כ!!
ואז אורוש וסתיוש הלכו, וטופי נשארה אצלי עוד קצת עד שהלכתי לישיבת צוות אצל שישו בחמש. הייתי בטוחה שזה ממש חרא רעיון שאני סתם אהיה בדיכי כל הישב"צ, אבל גם הם הצליחו לעודד אותי ולהצחיק אותי [ת'אמת שבהתחלה בכיתי קצת לצלילילי] ואלי אפילו הכתיב את רוב הפעולה! החמודים סיפרו שהם רצו לקנות לי דגים, ולשים אותם באקווריום, ולכתוב עליו "יש עוד דגים בים" אבל הם לא מצאו אקווריום ושכחו לרגע שיש לי כבר אחד די גדול כזה אצלי בבית ><
יום חמישי לא היה כ"כ טעם לבוא לבצפר, כי הייתה לי רק שעה ראשונה, 4 שעות חלון, ואז עוד שעה כימיה. אז התעוררתי לי ככה באחת עשרה וחצי בפאנן אחרי שבשבוע האחרון הלכתי לישון כל יום באיזה שתיים בלילה כדי לסיים לבן את האלבום, ואז אמא התקשרה ואמרה לי ללכת לשעה הזאת של כימיה. באמת בזבוז של זמן XD כל מה שעשינו היה ניסוי דפוק לאללה, שבו מדדנו כל חצי דקה טמפרטורה של מים ומי מלח תוך כדי התחממות. וזהו! זה כל מה שעשינו. ואז חזרתי הביתה ישר לללמוד למבחן באיכסטוריה שהיה יום למחרת. והטלפון שכ"כ חיכיתי לו הגיע סוףסוף! בן התקשר!! והייתי מצד אחד כ"כ שמחה ומצד שני התחלתי לבכות ):
המבחן היה דווקא בסדר, לא חפרתי יותר מידי, רק איזה שני עמודים וחצי, ואני מקווה לקבל מעל 80 אם לא מעל 90 >< בערב הייתה מסיבה בסביון, שמזל שהבנות [ובעיקר שישו] שיכנעו אותי לבוא אליה כי כ"כ נהניתי! היה כזההה כיף! זה היה ממש טוב ככה לרקוד, להשתחרר מכל הלחץ.. מכל המסביב הזה.. להוציא הכל החוצה. והחלק המצחיק היה החזרה הביתה שסחבנו את אלי הפייבוריט הזה הביתה כי הוא היה שיכור! הוא אמר דברים כאלה מצחיקים! למשל: "אני לא שיכור.. אני רק בוחן אתכם אם אתם חברים טובים ומלווים אותי הביתה", או : "צליל יפה" חחחח, או שכששאלתי אותו כמה הוא שתה הוא אמר: "שתיתי 3 כוסות פטל" ואז אני: "ואכלת משו לפני זה?" "כן. אכלתי מיץ פטל". יווו הוא היה כזה מסטול וזה היה כזה מצחיק! חוצמהקטעים שהוא הקיא בהם >< כאבו לי הרגליים כמו לאידעת מה (:
שבת קמתי ואז רק אכלתי ארוחת בוקר וכבר הלכנו לסבא וסבתא לארוחת צהריים, וחזרנו ברבע לחמש, רצתי במדרגות לחדר שלי, שמתי חאקי בשיא המהירות ואבא שלי לקח אותי לפעולת שכבה ממש כיפית!. היא הסתיימה בשבע, ואז גם עשינו סיבוב כי טופי הייתה צריכה לקחת משו מיוליש אבל בסוף כשהיינו אצל יוליש היא לא מצאה את זה בכלל >< ואז דיברתי עם בן במסן כזה מגניב עם אוזניות ומיקרופון כזה איזה שעתיים, ואיכשהו הגיע 11 בערך S: ומתתי מעייפות, אז לא הספקתי לקרוא כ"כ הרבה מהספר באנגלית, ויום אחרי זה היה המבחן!
אז הגעתי לשיעור אנגלית ביום ראשון ולא יכלתי לעשות את המבחן [בכל זאת, קראתי 60 עמודים מתוך ספר של 300 עמודים, והייתי צריכה לעשות עליו מבחן XD] ונלחצתי אז הלכתי אל המורה, ואמרתי לעצמי "חן את לא בוכה לה, שלא תרחם עלייך ותתן לך לעשות את זה" אבל התחלתי לדבר ועם המילים התחילו לצאת הדמעות ): אז המורה שאני חולה עליה הסכימה לעשות לי אותו ביום שלישי (: היא כזאת נשמה! מה הייתי עושה אם היא לא הייתה כזאת נשמה? (:
חזרתי הביתה, התחלתי להכין שיעורים במת' פעם ראשונה! טוב נו, עדיין יש ביום חמישי מבחן S:, ואז דיברתי שוב עם בן במסן, ואז יצאתי עם מיכלי לסיבובשיחתנפש שכבר לא עשינו מזמןןןן.. ואז חזרתי הביתה וקראתי עוד טיפטיפונת מהספר, עד שהעיניים שלי לאט לאט נעצמו וכבר סתם עברתי על המילים ולא הבנתי באמת את המשמעות של כל האותיות ביחד XD
יום שני היה סבבה, לא זוכרת מה היה בבצפר, אבל כשחזרתי הביתה ישר התחלתי לקרוא את הספר. מסתבר שזה הוא, ולא העייפות שלי, כי גם אחרי הצהריים הוא הרדים אותי XD אז יצא כמה פעמים שנרדמתי באמצע הקריאה >< התקשרתי לחניכות להודיע שהפעולה בארבע עד חמש וחצי, ואז הלכתי לרופא א.א.ג, כי בזמן האחרון אני נהיית צרודה ממש מהר, והוא אמר שהשרירים שלי שנצאים ליד מיתרי הקול מתכווצים ואז נהייה רווח בין המיתרים ואז משתחרר אוויר והוא גורם לצרידות שלי או משו >< וכצפוי, אמר שאני יכולה ללכת לשיעורי פיתוח קול או לטיפול בדיבור אם זה מפריע לי. חשבתי כבר לפני הרבה זמן על שיעורי פיתוח קול.. אבל לא כ"כ יש לי זמן. למה לא בעצם? אולי אני אלך (:
אני ואמא עשינו סיבוב במכון כושר שהיה זוועתי, איך אנשים יכולים להתאמן ככה ולהגיע ולהיות כ"כ איכסה מול כ"כ הרבה אנשים אחרים ובצפיפות כזאת גדולה? S: חזרתי הביתה, והמשכתי לקרוא את הספר, ונרדמתי מתישהו, עם הבגדים והכל, והמיטה בזווית כזאת, והספר לידי. חחחחחח ואבא אמר לי שכשהוא שם לב שיש אור בחדר שלי באצמע הלילה הוא עלה וסידר לי את המיטה ואני כעסתי עליו שהוא מזיז אותי.
קמתי היום בבוקר בשש וחצי, ועדיין כמו תמיד הייתי מוכנה לצאת רק ברבע לשמונה. מתי אנשים יבינו שזה לא תלוי במתי אני מתעוררת הזמן של ההתארגנות שלי?? אם אני אקום בשבע וחצי, אני אתארגן רבע שעה. אם בשבע ורבע, חצי שעה וכו'. XD
היה לי אנגלית על הבוקר ועשיתי את המבחן על הספר [למרות שקראתי רק 130 עמודים מתוך 300 >< בקטנה], וחפרתי לה שעתיים שלמות ועוד לא הספקתי להעתיק את הטיוטה לדף יותר טוב! :\ נקווה שיהיה טוב!
סיימתי בצפר ב14:35, פיספסתי את סמי [ההסעה], והלכתי הביתה מהררר והגעתי בעשרה לשלוש. ביקשתי מאחי שיכין לי טוסט, ובנתיים הלכתי ללבוש חאקי ולהתארגן לפעולה. שלוש ועשרה הייתי בחוץ והזמנו מונית לשבט. שלוש ו18 דקות הגענו לשבט. איחור של שלוש דקות חחח. ארבע הייתה הפעולה [אההה נזכרתי שאנחנו הצוות היחיד שכבר קיבל מחברות צוות!! צלילי המלכההה], וחמש וחצי נגמרה. באו רק 4 חניכות ): ושיחקתי איתן ודווקא היה כיף, וכשהן שאלו אותי למה לא עברנו פעולה רגילה אלא סתם שיחקנו אמרתי להן שהן באו קצת מידי ואי אפשר להעביר פעולה רק ל4 חניכות. [הסיבה האמיתית הייתה שזאת הייתה חרא פעולה >< שכתבו בשבת המערכתית.] אחר כך ישר יצאנו לעצרת רבין, שלא שמעתי שום דבר מהטקס, ואחת השמיניסטיות ישבה איתנו וסיפרה לנו על הטיול לפולין. ככה שיצא שדיברנו על השואה במקום על רבין. אחר כך שנגמר הטקס הלכנו לחפש את כל החברים מהשבטים האחרים, ואז הלכנו לחפש אוכל ומצאנו פיצה- 25 שקל מגש, ועוד הקולה 35. אז אני, טופי, מיכלי וגנדליס אכלנו פיצה, ולא היה לנו איפה לשבת אז התיישבנו על הרצפה. צופיפנקיות עד הסוף! באוטובוס חזרה היה גם מצחיק (: ועצרו לנו בקריה! וחזרתי ועכשיו אני חופרת פה (:
שבוע מרתק. מחר יש לי ישב"צ ויום חמישי מבחן במתמטיקה שלא התחלתי להתכונן בכלל. בקטנה!
ולא דיברתי עם בן ): לא אתמול ולא היום.
היו לי שתי אפשרויות. הראשונה להיות בדיכי, לבכות כל הזמן, לרצות רק לישון ולהשאר בבית ולמות מגעגועים. זה מה שחשבתי שיקרה.. אבל בתת מודע שלי בחרתי את האפשרות השנייה. להמשיך בחיים שלי, ולהמשיך גם להיות בקשר עם בן, ולצאת כל הזמן ולעשות מלא דברים ולצחוק ולנסות לשכוח ממה שקרה, ואז בבית, לבד, ברגע הזה לפני שהולכים לישון, להזכר בך, לחבק את בני הדובי, ולעצום עיניים כדי למנוע מהדמעות לצאת החוצה. ואני שמחה שבחרתי בדרך הזאת. ובאמת יותר מתאים לי לבחור בה.
אז אם זה נראה לכם שאני מאושרת וקופצנית וכמו שאני תמיד [או אפילו יותר כונפה מתמיד P:], אז זה אחלה. כי אני לא רוצה לשדר משהו אחר. אני באמת שמחה שיש לי חברים כאלה טובים שמעודדים כל הזמן ותמיד פה בשבילי! ואני חולה על כולכם! אבל תדעו שבבית, לבד, ברגע הזה לפני שאני הולכת לישון, אני נזכרת בו, ומחבקת את בני הדובי, ועוצמת עיניים ומונעת את הדמעות לצאת החוצה.
3>
מחר היה אמור להיות לנו 8 חודשים.. ומחר זה גם שבוע לנסיעה שלו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
