סתם לדבר איתו.
שכשאני אהיה איתו, הוא ישכיח לי את כל החרא שמסביב.
שיקשיב לי, שאני אחפור לו על מלא דברים מטומטמים ועל החיים ועל כל מה שקורה וכל מה שאני מרגישה, וכשאני אבכה לו על כל אלה הוא יחבק וינסה תמיד לעודד בדרכים מוזרות שבסופו של דבר יעבדו.
אני צריכה את זה שכשאני אבכה, הוא ינסה לתפוס את הדמעות, ואם לא בא לו לעשות את זה עם הידיים הוא יתחיל לנשק לי את כל הפרצוף.
ויחמם אם התעצבנתי על מישהו, ואז אני אגן על מי שהתעצבנתי עליו. וזה יגרום לי לחייך.
אני צריכה את החיבוק הזה, עם הזרועות החזקות והשרירים, שתמיד נתן לי הרגשה שהוא שומר עלי, ומגן עלי מפני כל המסביב.
אני צריכה את השיער הזה, שתמיד כיף ללטף, את העיניים הירוקות האלה, שתמיד הסתכלו עלי במבט אוהב וחם.
אני צריכה את זה שתמיד היה שם, ואם אפילו משהו קטן קרה ישר התקשרתי אליו.
אני צריכה את זה שגם שאני שיא העייפה, אני אדבר איתו בטלפון עד 3 בלילה. ולא יהיה אכפת לי.
אני צריכה את זה שכשיש חופש הוא יצלצל בדלת של הבית ב9 בבוקר, יעלה לחדר, יעיר אותי בנשיקה ויגיד "יאללה תתלבשי אנחנו יוצאים". ואז ישכב לידי במיטה עוד שעה ורק יסתכל עלי מנמנמת ומחייכת כי אני שמחה שהוא פה.
אני צריכה אותו, את הפגישות איתו, שתמיד איכשהו הוא הצליח להעלות לי חיוך על הפנים, ולגרום לי לצחוק מכל דבר קטן שהוא עושה, וככה לשכוח רק לכמה שעות, מהמסביב.
ולחיות באופוריה רגעית שהכל טוב, כי אני איתו, ואני לא חושבת על שום דבר חוץ מזה. חוץ מההנאה והאהבה שיש לי אליו.
אני צריכה את זה שלא יהיה אכפת לי באיזה מצב הוא רואה אותי. כי אני יודעת שזה לא משנה אם אני אהיה עם פיג'מה או שמלת ערב, עם שיער מבולגן או תסרוקת מיוחדת, הוא תמיד יאהב אותי. ובמיוחד ברגעים האלו שהוא היחיד שרואה אותי במצב כזה.
אני צריכה את זה שיתלונן שהוא לא נראה טוב, למרות שהוא יודע שהוא חתיך, רק כדי שאני אגיד לו את זה.
אני צריכה את זה שתמיד אמר לי שאני יפה, ומדהימה, והכי הכי בעולם, ושהוא כ"כ שמח שאני פה איתו.
אני צריכה את זה שיראה איתי מרתון של אמריקן פאי, רק כי אני בורה שאף פעם לא ראיתי, ואני כבר אגיע למצב שאני זוכרת את כל הסרטים בע"פ. וחוצמהמרתון הזה, נעשה גם מרתון של הארי פוטר, ובאמצע רוב הסרטים הוא נרדם עלי ואני רואה את הסרט לבד. וגם את הסרט רובוטריקים, שממש לא רציתי לראות, אבל רצית כי אמרו שהפסקול שלו טוב, ובמשך כל הסרט לא שמתי לב אפילו לשיר אחד, ואתה בכלל ישנת.
אני צריכה את זה שיהיה עצוב שאני הולכת. וגם כשאני אלך ממנו באחת בלילה, הוא יעשה לי תנועה כזאת של 'תתקשרי אלי', ואני אגיד טוב ובבית אני אכנס למיטה לישון ובבוקר אגלה אסאמאס לילה טוב, למרות שלא התקשרתי.
אני צריכה את זה שכשאני אצטרך טרמפ הביתה, הוא יסיע אותי על האופניים שלו למחסום, ויגיד שהוא עוצם את העיניים ויתחיל לנסוע בזיגזגים סתם כדי להפחיד.
אני צריכה את זה שתמיד עשה דברים טיפשיים והתנהג כמו ילד קטן, כדי להגיד לו להפסיק תוך כדי צחוק מתגלגל.
אני צריכה את זה שהסתכלתי עליו, והוא חייך, את החיוך הגדול והיפה הזה שלו, שלא רבים זוכים לראות, ואני לא מפסיקה לחייך ולחשוב כמה הוא חמוד וכמה אני כ"כ מאושרת שיש לי אותו וכמה אני אוהבת אותו.
לפעמים אפילו אהבתי את זה, שאף אחד באמת לא הכיר אותו וידע מיהו באמת, ורק איתי הוא היה הכי אמיתי שיש.
אני רוצה את זה ששפך את כל הרגשות שלו בפני, שסיפר לי את הסודות הכי כמוסים שלו, ואת מה שהוא מרגיש כלפי דברים כ"כ עמוקים שאתם בכלל לא חשבתם שיש לו קשר אליהם.
אני צריכה את זה שאמר לי דברים כ"כ ממיסים, שצייר לי ציורים, שכתב לי דברים, רק בשבילי.
אני צריכה את זה שתמיד היה אכפת לו ממני. גם אם היו לנו תקופות רעות.
מישהו כמוך.
אני צריכה אותך. בחזרה. ואני מתגעגעת.
אבל אני אתגבר, אתה תראה. לאט לאט אני מתקרבת לזה.
ואני מרגישה כ"כ נואשת, כי פתאום כל זה חסר, וזה נראה כאילו אני מנסה בכוח לחפש מישהו שיחליף אותך.
אבל החלטתי שזהו. ובחיים לא יהיה מישהו שיחליף אותך, כי כל בנאדם הוא שונה.
ואני לא הולכת יותר לחפש. לפחות לא בזמן הקרוב.
ותמיד ישאר לך המקום הזה בלב שלי.
אהבה ראשונה.
♥
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
