- פרק 3-
התעוררתי כאשר שכבתי על ספה.
לאט לאט פקחתי את עייני ולידי ישב בחור בערך בגילי.
הוא היה יפה. היה לו שיער חום שטני כזה. הוא הסתכל אליי בדאגה.
העיניים הכחולות שלו הסתכלו אליי והייתי מהופנטת מהם.
"מה קרה לי?" שאלתי אותו.
"התעלפת" הוא אמר לי ואז המשיך לומר "דאגתי לך מאוד, הבהלת אותי!".
רציתי לקום אבל הרגשתי חלשה. "איי!" פלטתי אנחת כאב כי כאב לי הראש.
"תנוחי!" ענה לי בדאגה.
"איפה אני? אני צריכה להודיע לחברים שלי, איך אני מגיעה מפה למועדון?"
"את פה במועדון, פשוט את בחדר ליד, רחוק מכל הרעשים, יודיעו לחברים שלך, הם בטח עוד מעט יבואו".
"איך הגעתי לפה?"
"ראיתי אותך מעולפת בקדמת המועדון אז הבאתי אותך לפה. דוד שלי הוא מנהל המועדון אז הוא הרשה לי."
"תודה רבה."
"בבקשה"
אז הייתה שתיקה ואז הוא הוסיף "דרך אגב, קוראים לי בן".
עניתי לו "ולי רוני".
פתאום שנינו חייכנו וזה היה מין רגע קסום.
פתאום נכנסו לחדר כל החברים שלי. מעיין, שחר, גל, זוהר, שני, רון, רועי ואפילו תומר שעמד בכניסה.
מעיין רצה בחיבוק אליי והיא לא הפסיקה לחבק אותי.
מעיין: "את לא יודעת איך דאגתי לך, חשבתי שקרה לך משהו!"
אני: "לא, אני כבר בסדר, פשוט התעלפתי."
מעיין: "למה? מה קרה?"
לחשתי לה "אני אספר לך אח"כ שנהיה לבד"
"אה, אוקי" היא הבינה את הרמז.
היא עזרה לי לקום וראינו שכבר היה שתיים וחצי והחלטנו להתקשר לבר שיחזיר אותנו.
בן בא להיפרד ממני ורצה לשאול לשלומי.
"את בסדר?"
"כן, ממש תודה, שעזרת לי."
"אין בעיה, הייתי עושה את זה בשביל כל אחד." הרגשתי צביטה בלב כי רציתי להיות מיוחדת ולדעת שרק בשבילי הוא עושה את זה.
בר הגיע וצפר לנו והייתי צריכה להיפרד. אמרתי לו שלום והלכתי לכיוון הרכב.
"ככה אומרים שלום?" הוא התקרב אליי, חיבק אותי ונישק אותי בלחי.
המגע שלו היה חמים ונעים - כל כך שלא רציתי להתנתק מחיבוקו. חיוך השתרע על פניי, שמחתי כל כך והרגשתי בעננים.
אני ומעיין עלינו לרכב ומעיין שמה לב שקרו כמה דברים בהיעדרותה אבל היא לא רצתה לפתוח את זה ליד בר- אחי הגדול.
אז, החלטנו שמחר ניפגש אצלי ונדבר על הכל.
היא אמרה שהיא רוצה להגיד לי גם דבר חשוב מאוד.
קבענו אצלי בחמש ליום שלמחרת.
הגעתי הביתה, החלפתי בגדים ואז יצא לי להסתכל במראה על איך שנראיתי.
נראיתי פשוט זוועה כל האיפור היה מרוח- כנראה בגלל הבכי וכולם ראו אותי ככה
והרגשתי נורא. ועוד בגלל שטות בכיתי, בגלל תומר המפגר הזה! כעסתי על עצמי
והחלטתי שאני יותר לא חוזרת אליו. אז נזכרתי בבן, וחייכתי חיוך גדול על הפנים שלי,
שמחתי שהכרתי אותו כי הוא היה כזה חמוד ופשוט הופנטתי בעיניים המדהימות שלו.
קיוויתי שהוא הרגיש קצת כמו שאני הרגשתי אבל אז נזכרתי שלא לקחתי ממנו מספר פלאפון או טלפון או אייסיקו או כתובת. פשוט כלום! התעצבנתי ואז החלטתי לחפש אותו בפעם הבאה במועדון בתקווה שהוא יהיה שם. בתקווה!.
ישנתי עד אחת בצהריים כי הייתי ממש עייפה, שקמתי היה לי כאב ראש מטורף מאתמול.
התיישבתי ואכלתי קצת והכאב ראש עבר. הרגשתי יותר טוב. היה עוד זמן עד שמעיין תבוא אז נכנסתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי
פה ...=]
לא להרבה זמן, נצלו זאת!
מעיינוש לאב יו בובה 3>
קראתי את האוואי של מעיין
לא פה =]
רונצ'ו לאב יו 3>
שחר אתה החיים שלי, מתה עליך!
שלחתי לה הודעה
אני: פה?
והיא לא ענתה....
קראתי עוד אוואים וראיתי את האוואי של תומר
פה..
הרוס מאתמול,
אחלה מסיבה :)
תודה על העזרה שירנוש.
"למה הוא מודה לשירן???" כעסתי. אוף, אני שונאת אותה!!!!
ואז שיניתי את דעתי וחשבתי "מה אכפת לי בכלל? אתמול פגשתי בחור מדהים ואין מצב שאני חוזרת לתומר". אבל בכל זאת כאב לי. יצאתי איתו חודשיים אז מגיע לי יחס או משהו או לפחות כבוד ושלא יצא עם אף אחת לכמה זמן אבל לא, הוא חייב! "איך תומר שלום, מלך השכבה של החטיבה לא ייצא עם אף אחת?" אמרתי לעצמי בציניות.
-
"פה? " הוא שלח לי הודעה בדיוק באותו רגע. כעסתי עליו ויצאתי מהאייסי.
-
מעיין באה אליי בחמש. הבאתי לחדר שלי שתי כוסות קולה וחבילת וופלים. אני ומעיין טחנו את הוופלים ודיברנו על כל מה שקרה אתמול.
אני: "אני חייבת לספר לך את מה שקרה אתמול, את לא תאמיני!"
מעיין: "חכי, לפני שאת מספרת לי. אני צריכה לספר לך גם משהו"
אני: "מה?"
מעיין: "תומר התקשר אליי אתמול והוא רצה שאני אשכנע אותך לחזור אליו".מעיין דיברה לאט.
אני: "מה? מה פתאום הוא רוצה לחזור?"
מעיין: "לא יודעת, הוא אמר שהוא מתגעגע אלייך והוא מצטער על כל מה שקרה אבל אני לא יודעת אם הוא דובר אמת."
שתקתי. לא ידעתי מה להגיד לה.
אחרי דקה היא אמרה לי "מה את אומרת?"
חשבתי ועניתי לה....
מקווה שאהבתם =]
תגובות, בבקשה!
עריכה: 14:30 יום שישי
יש לי 100 כניסות!!!! וזה די טוב בהתחשב בכך שפתחתי את הבלוג רק לפני ארבעה ימים.
תודה רבה לכל מי שהגיב והפרק החדש יועלה היום בערב =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
