•°• סיפור אהבה בלתי נשכח •°•

אחרי שייבשתי אתכם כמה ימים כי לא יכולתי לעדכן. לא היה לי זמן =/

מגיע לו פרק חדש- פרק 5 אז תיהנו :)

- פרק 5-

הלכתי לכיוונם. לא האמנתי. הוא פה ועוד עם שירן. מאיפה היא מכירה אותו?

ברקע שמעתי את המנהלת "תלמידים, עכשיו תתפזרו לכיתות וכיתות י' אני מקווה שתיהנו משהותכם ותפיקו את המקסימום".

כל התלמידים התחילו להתפזר. פתאום לא ראיתי אותם באופק. חיפשתי אותם בעיניים. כל התלמידים התחילו לזוז.

נתקעתי בכולם והתחלתי לרוץ בשביל למצוא אותם.

אבל לא מצאתי אותם, חשבתי שאולי דמיינתי, אבל זה לא הגיוני! ראיתי אותו, ואת העיניים הכחולות המהפנטות שלו. לא יכולתי לדמיין זאת.

"רוני, לאן נעלמת?" מעיין צעקה לי מתנשפת מהריצה.

"חשבתי שראיתי מישהו אבל כנראה טעיתי" השבתי לה.

"בואי, כולם נכנסים לכיתות כבר".

"כן, אני באה".

הלכתי אחריה עוד מבולבלת ממה שקרה.

נכנסנו לכיתה וכולם התחילו בהיכרות האישית.

שירן כמובן הייתה דבוקה לתומר. אבל לא הסתכלתי ולא התייחסתי.

 היה לי נדמה שתומר נועץ בי מבטים אבל לא הסתובבתי בשביל לאמת זאת.

עברו אחד אחד בשביל ההיכרות.

פתאום עצרו בילדה אחת.

..." היי, קוראים לי סתיו. הגעתי מראש העין. אני ואמא שלי עברנו לגור פה בסביבה."

זאת הייתה הילדה הזאת. זאת שנתקעה בי באוטובוס. רק להסתכל עליה ולראות אותה פה עצבן אותי.

לחשתי למעיין: "זאת הילדה שנתקעתי בה באוטובוס."

"וואלה?" היא ענתה לי.

"כן."

"אל תעשי כלום, טוב רוני? שהיום הזה יעבור בשלום."

מעיין הכירה אותי וידעה שכאשר אני עצבנית אני אוציא את זה על כל העולם.

"טוב, בשבילך." אמרתי וחייכתי חיוך מזויף.

"אולי באמת אני אשכח מהכל ואני אתחיל איתה דף חדש" אמרתי לעצמי.

באמת שהתכוונתי לעשות זאת אבל סתיו לא נתנה לי.

בהפסקה היא כבר הייתה דבוקה לשירן ופטפטה עם תומר כאילו היא מכירה אותו שנים. התעלמתי, הייתה לי מטרה אחרת והיא לשאול את שירן אם היא דיברה עם בן או שיכול להיות שסתם דמיינתי את זה.

התקרבתי לשירן בזמן שהיא דיברה עם תומר וסתיו אבל לא היה לי ממש אכפת, הייתי חייבת לשאול אותה.

"שירן, אפשר לדבר איתך, רגע?" אמרתי לה הרי בכל זאת לא רציתי לשאול לידם ולראות את תומר תוקע בי עוד מבטים.

"לא" היא ענתה לי ככה בלי בושה.

"אז בלי רצון" אמרתי ומשכתי אותה.

"תעזבי אותה" סתיו התערבה פתאום כאילו שירן היא חברה שלה כל החיים ולא רק היום היא הכירה אותה.

"ואם לא בא לי- מה תעשי לי?" התגריתי בסתיו כי היא כבר עלתה לי על העצבים.

סתיו הפתיעה אותי וענתה לי "חכי ותראי". ומשכה את ידה של שירן.

החזרתי לה והתחלתי למשוך את שירן חזרה. סתיו התחילה למשוך לי את השיער ואני את שלה.

התחלתי להרביץ לה כי הנבלה הזאת ממש מושכת חזק.

שירן נחלצה לעזרתה והתחלנו לריב. מעיין ראתה ורצה אליי.

נראינו ארבעה בנות בגנון שמושכות אחת לשנייה את השערות.

התחילה להתקהל סביבנו חבורה, שאמרו "מכות!מכות!" ועודדו את זה.

בסופו של דבר ילד הלשין לרכזת השכבה והיא באה והפרידה בינינו.

החליטו לשלוח רק אותי ואת סתיו למנהלת כי אני וסתיו אמרנו שאנחנו לא רוצים שמעיין ושירן יכנסו כי הם לא אשמות והם ניסו רק להפריד. אני ידעתי שאני אעמוד בצידה של מעיין אבל התפלאתי על סתיו. היא מכירה את שירן יום אחד והיא כבר עוזרת לה כל כך. מה המניעים שלה?

סתיו נכנסה ראשונה למנהלת ואני חיכיתי בחוץ. היא רצתה לברר את שתי הגרסאות ולדעת מה קרה בדיוק.

חיכיתי וחיכיתי והזמן לא עבר. חשבתי לעצמי "היא בטח מאכילה אותה בשטויות".

השיער שלי היה פרוע והאיפור שלי נמרח והחולצה החדשה הייתה קרועה קצת בגלל כל המשיכות.

טמנתי את הראש בידיי, היום הראשון ללימודים ואני כבר מסתבכת בצרות ועוד על שטויות,

מה אני פונה לשירן ומה אכפת לי מהבן הזה? ראיתי את הבן הזה כולה פעם אחת בחיים שלי

ואני כבר רואה אות בכל יום. ישבתי על הספסל והרמתי גם את הרגליים. הדמעות התחילו לרדת, ניסיתי לעצור אותם ולא יכולתי.

תמיד זה קורה לי ואני לא מצליחה לעצור את הדמעות.

פתאום שמעתי קול שקורא בשמי "רוני?".

הקול נשמע לי מוכר. כאליו שמעתי אותו פעם אחת. לאט לאט הרמתי את הקול וראיתי אותו.

"את בסדר?" הוא שאל.             

מקווה שאהבתם

כן, אני יודעת שהוא יצא קצר :/