•°• סיפור אהבה בלתי נשכח •°•

קראתי את התגובות ובאמת נראה שאני אשאיר את זה מנקודת מבטה של רוני אבל כמובן שבהמשך יסופר גם על אחרים ולא רק על רוני אבל היא הדמות המרכזית.

לא יצא לי באותו יום לשים את הפרק כי המחשב לא עבד =/

אז הנה פרק 6:

-פרק 6-

הוא עמד מולי. זה היה בן. הוא האדם האחרון שחשבתי שאראה עכשיו. התחלתי לגמגם.

"ממ... כ...כן..יותר טוב, תודה".

הוא אמר "אוקיי, אני שמח לשמוע, את זוכרת אותי?"

רציתי לצעוק 'איך אפשר לשכוח מישהו כמוך?' אבל יצא לי רק "כן" קטן.

פתאום בלי לחשוב שאלתי אותו " אתה מכיר את שירן?"

"כן, הכרתי אותה בחופש במועדון השכונתי, איפה שהכרתי גם אותך".

"אה" עניתי לו.

"באיזו כיתה אתה?" שאלתי אותו.   

"אני בי'א 5? ואת?" הוא ענה ושאל אותי.

"אה, אני ב'2" עניתי לו.

פתאום הוא התיישב לידי וחיבק אותי. לא התנגדתי לחיבוק שלו. הריח שלו היה ממכר. אהבתי את הבושם שלו ואת ריח גופו. הידיים שלו היו חמות ונעימות. אחרי שהתנתקנו מהחיבוק לא רציתי להרוס את הרגע אז לא שאלתי לכבוד מה היה החיבוק.

שירן יצאה מחדר המנהלת. את הקול הצווחני שלה היה אפשר לשמוע ממרחקים.

היא צעקה "היי, בן, מאמוש, מה איתך?" היא רצה אליו וחיבקה ונישקה אותו.

התמלאתי כעס כי ידעתי שהיא עושה זאת בכוונה כי אני נמצאת לידו והיא אוהבת לעצבן אותי.

בן לא התרגש ואמר שהכל בסדר והוא היה חייב לחזור לכיתה.

שירן אמרה לי ששושי (המנהלת) מחכה לי במשרדה.

"תחכי לעונש, את מתה" היא אמרה והוציאה את הארס שלה.

"אל תדאגי, שירנוש, כל כלב מגיע יומו" עניתי לה.

"מה?" היא אמרה בקולה הצווחני.

"אה, שכחתי, החימצון הרס לך את התאים במוח" זרקתי והתקדמתי לחדרה של המנהלת.

שמעתי סיפורים על המנהלת הזאת שהיא חברמנית הכי שבעולם. אבל לא האמנתי לסיפורים האלו. מבחינתי מנהלות נועדו כי למרר את חיי התלמידים שלהם. אבל הסיפורים היו נכונים והמנהלת הזאת הייתה ממש נחמדה. ישר שנכנסתי היא אמרה לי

"אני מאמינה לך. שאת לא התחלת"

הייתי בשוק "חח, את מאמינה לי? אבל אפילו לא שמעת את הגרסה שלי?"

"אני לא צריכה לשמוע. שמעתי עלייך כאלו דברים טובים וראיתי ששירן שיקרה בשיחה איתה. אני לא אעשה סיפור מזה ולא אדווח להורים שלך וגם לא להורים של שירן. בואי נבליג".

"חח, היא השתמשה במילה 'נבליג' ", גיחחתי לעצמי. הודתי לה ועמדתי לצאת מהחדר

ואז היא אמרה "כל מה שתצרכי,את יכולה לפנות לי".

אמרתי לה " אני אבוא, תודה על הכל".

אח"כ אמרתי לעצמי 'כן, בטח'.

לא ידעתי כמה טעיתי בכך.

נגמר השיעור והתחילה ההפסקה. רצתי למעיין וסיפרתי לה הכל. היא שמחה על הקטע עם החיבוק של בן ונקרעה על הקטע עם המנהלת. היא לא תיארה לעצמה שככה זה יהיה.

בן התקרב אליי ואל מעיין. "שש... הוא בא". לחשתי לה.

"היי" הוא אמר לי ולמעיין.

"היי" החזרתי לו.

"אפשר לדבר איתך, יפה?" הוא שאל.

"כן, בטח" עניתי לו ומעיין הבינה את הרמז והלכה.

עקבתי אחריה הולכת ואז ראיתי את תומר תוקע בי מבטים. 'די, כמה אפשר עם המבטים האלה?' חשבתי לעצמי וכעסתי. 

"רוני? את איתי?" בן שאל אותי.

"כן, כן" עניתי לו אבל לא הייתי איתו. לא יכולתי, הסתכלתי על תומר האידיוט הזה.

בן ראה שהסתכלתי על תומר ושאל "הוא חבר שלך?"

"לא, בכלל לא". עניתי לו.

"הוא היה?"

"כן"

"אה" הרגשתי קצת אכזבה בקולו.

"מה רצית להגיד לי?"

"סתם, רציתי להזמין אותך למסיבה של שלומי, את מכירה אותו?"

ילד שבן הכיר ושלומי היה גם בשכבה של רוני.

"כן, בכיף, מתי?"

"מחר בערך בשמונה לאסוף אותך?"

"סבבה, יש לך מכונית?"

"כן"

"מגניב"

"טוב, אני חייב ללכת"

הוא נתן לי נשיקה בלחי. "ביי, יפה" הוא אמר לי.

"ביי, מאמי".

שמחתי מאוד על הנשיקה אבל הרגשתי אכזבה בקולו שהוא שמע שתומר היה חבר שלי.

ישר שבן הלך תומר בא אליי ושאל אותי "מי זה? "

עניתי לו "מה אכפת לך?"

מאז הפרידה שלנו אני מתייחסת אליו ממש גרוע.

הוא תפס לי ביד חזק, צעקתי "די, אתה מכאיב לי".

הוא המשיך להחזיק ואמר "אכפת לי, אכפת לי מאוד יותר ממה שאת חושבת".

הייתה שתיקה.

הוא המשיך לאחוד בידי והתקרב אליי, כנראה רצה לנשק אותי אבל נרתעתי ממנו.

"אממ..אני לא יכולה". אמרתי ורצתי משם.

יש לי עדיין רגשות אליו אבל אני לא יכולה לסלוח לו על שהוא בגד בי.

היום נגמר סוף סוף וחזרתי הביתה.

אכלתי ספגטי טעים שאמא שלי עשתה והלכתי למחשב, הדלקתי את האייסי ורשמתי אוואי.

פה :]

שלחו 3>

מיד הגיעה לי הודעה מתומר.

תומר: פה?

החלטתי לענות לו אחרי הרבה זמן  שלא דיברנו.

רונצ'ו: היי, מה קורה?

תומר: בסדר, מה איתך?

רונצ'ו: בסדר...

תומר: אני מצטער על מה שקרה היום. לא רציתי להלחיץ אותך או משהו...

רונצ'ו: זה בסדר אבל אני מעדיפה שזה ישאר ככה, שלא נחזור.

תומר: אז אפשר לפחות להיות ידידים? כי גם את זה את מונעת ממני.

רונצ'ו: כן, אפשר.

תומר: אז ידידים?

רונצ'ו: חח, כן.

אז מה חדש?

תומר: טוב, את יודעת שהתקבלתי לנבחרת הכדורסל?

רונצ'ו: וואיי, אני שמחה בשבילך.

~האהבה של תומר הייתה כדורסל.~  

תומר: תודה, האימון הראשון ייערך עוד שבוע. אני מת כבר לשחק.

תגידי, את באה מחר למסיבה של שלומי?

רונצ'ו: כן.

תומר: רוצה ללכת ביחד?

רונצ'ו: כבר קבעתי עם מישהו.

תומר: עם מי?

רונצ'ו: אתה לא מכיר אותו.

תומר: טוב, אז ניפגש מחר שם. אני חייב ללכת ביי.

רונצ'ו:טוב, ביי.

תומר התמלא קנאה. הוא היה רוצה שהיא תלך איתו ולא עם ילד אחר. עניין אותו מי היה הילד הזה. הוא היה מוכן לריב על רוני מול כל אחד.

-

יום המסיבה הגיע ואף אחד לא חשב שכך זה ייגמר....     

:)

מי שרוצה להיות בקבועים שיגיד לי ואני אכניס אותו =]

התגיבו?

עריכה: אני רוצה לעשות עיצוב לבלוג, מי שיודע לעצב שידבר איתי במייל [email protected] או באייסי 295543382

תודה ואני מקווה שיש מישהו שיודע, כי העיצוב פה לא משהו, חחח.

ויש לי 400 כניסות ^^