•°• סיפור אהבה בלתי נשכח •°•

מהפרק הקודם:

 ביינתיים ששירן התקלחה, התקבל sms מהטלפון של שירן.

"שירן, יש לך הודעה" סתיו צעקה.

"תפתחי ותקראי לי" שירן צעקה לה בחזרה.

סתיו פתחה את ההודעה ולא האמינה למה שהיא קראה.....  

=פרק 8 =

סתיו חזרה וקראה את ההודעה, היא חשבה שלא קראה טוב. היא קראה שוב ועדיין היה רשום שם.

תומר (:

מאמי, תודה על הערב הנפלא, מת עלייך, נפגשים היום בערב?

זה היה מתומר!!!!

מי שסתיו הייתה מאוהבת בו. עכשיו היא ידעה שהוא שטח שאסור להתקרב אליו כי יש לו קשר לשירן.

היא חשבה לעצמה שעדיף שלא תדבר עם שירן על כך.

שירן יצאה מהמקלחת, עטופה במגבת עם הגוף המושלם.

סתיו חשבה לעצמה "בטח שהוא לא ירצה אותי, אני סתם מכוערת ושירן פי אלף יותר יפה ומקובלת ממני".

מצב הרוח של סתיו היה מדוכדך ולא היה לה חשק כבר ללכת למסיבה בידיעה שיש סיכוי שתומר ושירן יהיו ביחד.

"מה היה רשום?" שירן שאלה את סתיו.

סתיו בלעה את הגוש שהיה לה בגרון ואמרה " מאמי, תודה על הערב הנפלא, מת עלייך, נפגשים היום בערב?".

סתיו ציפתה שהיא תיקח ממנה את הטלפון ותסמס לו בחזרה, זה לפחות מה שהיא הייתה עושה!

אבל שירן התיישבה והתחילה להחליק את השיער שלה עם מחליק.

"את לא מחזירה לו הודעה?"

"לא, שיחכה בשקט! סתווש ,עצה! אף פעם אל תרדפי אחרי אף אחד,אל תהיי רכרוכית".

באותה עת סתיו כעסה מאוד על שירן, היא הרגישה שהיא נמצאת בתוך בועה של כיעור, מזויפות ודבר שזה פשוט לא היא. היא נזכרה בכל הכיף שהיא עשתה בראש העין ואז גם בדברים הרעים וחיוך מריר השתרע על פנייה.

היא ידעה שהיא בחיים לא תספר את זה לשירן כי היא לא תבין אותה. היא החליטה לדאוג אך ורק לתחת שלה, מעכשיו מבלי להתחשב באף אחד, חוץ משירן, כמובן, עם שירן אסור להתעסק.

נכנסתי למחשב ונכנסתי לאייסי. לא היה מישהו מעניין אז התחלתי לקרוא אוואים. כן, משועממת שכמוני. היה עוד זמן למסיבה והשתעממתי ושיעורים לעשות לא היה לי כח בשיט.

הגעתי לאוואי של תומר

היה רשום:

פה ....

מתארגן והולך לאסוף את שירנוש למסיבה (:

לא התרגשתי. כלל לא התרגשתי. הייתי יכולה להחזיר לו ולכתוב משהו דומה עליי ועל בן אבל לא רציתי לרדת לרמה שלו.

שלחתי לו הודעה:

רונצ'ו: פה?

~בשניות הוא ענה לי... כאילו הוא חיכה לזה ~

תומר: היי יפה מה קורה?

רונצ'ו:הכל טוב מה איתך?

תומר: סבבה, נראה אותך היום אצל שלומי?

רונצ'ו: כן, בטח.

תומר: חכי, שנייה,אני מדבר עם שירנוש.

רונצ'ו: אוקיי, אין בעיה.

~ידעתי שהוא רוצה שאני אקנא.~

אחרי חמש דקות, הוא חזר וכתב

תומר: חזרתי. דיברנו מתי אני אקח אותה היום.

רונצ'ו: אה, אוקיי.

~יכולתי לכתוב לו שהוא לא חייב לי דין וחשבון. אבל לא רציתי להתחיל מריבה ולא היה לי כח אליו.~ 

רונצ'ו: טוב אני חייבת לעוף, ביי 3>

תומר: ביי

סיימתי את השיחה המביכה הזאת סוף סוף. ויצאתי מהאייסי.

ראיתי שהיה רק 5. בר היה אצל חברה שלו חן. ההורים בעבודה. מעיין עשתה בייבסיטר. השתעממתי אז נכנסתי לישון. נרדמתי תוך שנייה.

קמתי ברבע לשבע. "פאק! ישנתי כל כך הרבה. עוד שעה בערך מגיע בן."

נכנסתי להתקלח והתלבשתי.

"מממ..מה ללבוש?" אמרתי לעצמי. אותה בעיה כל פעם גם בבוקר, בצהריים ובערב ובכל פעם שאני יוצאת. בחרתי אחרי רבע שעה סקיני גי'נס וחולצת קשירה לבנה. עשיתי פן קרשים יפה כזה. למרות שהשיער שלי חלק.

שסיימתי כבר להתארגן, לקחתי תיק. מפתחות, פלאפון, מסטיקים.

הפלאפון צלצל את הצלצול הקבוע....

על הצג היה רשום בן 3> 

"היי"

"היי מאמי איפה את?"

"אני כבר יוצאת"

"טוב, נשמה שלי, ביי ".

"טוב, מה כדאי ללבוש?" שירן אמרה ופתחה את הארון העצום.

סתיו פלטה קריאת התפעלות "וואו". כמו ילד קטן הנמצא בחנות ממתקים ויכול לבחור כל מה שהוא רוצה.

"אוף, אין לי בכלל בגדים. אני צריכה לקנות עוד" שירן התלוננה.

מה? סתיו לא האמינה למה שהיא שמעה. יש לה ארון באורך איזה עשרה מטר ואם זה לא מספיק זה רק הארון בחדר שלה. יש לה עוד גם חדר ארונות וכל הקולקציות הם מהעונה הזאת. בלי להזכיר את העובדה שאמא שלה בעלת חברת אופנה גדולה- חוץ מהכל החברות שיש לה. מה יש כולה לסתיו? בית של שלושה חדרים. אחד לאמא, אחד לה ואחד לאחותה הקטנה בת ה- 12. סתיו הייתה מתה לחצי ממה שיש לשירן.

"אם את אומרת" סתיו פלטה במהירות.

שירן בחרה בסוף שמלת מיני לבנה צמודה ממש שהבליטה את הגוף הזהיר שלה.

"וואו, את מדהימה" סתיו אמרה והתכוונה לכך בכנות.

"טוב, מה את לובשת?" שירן שאלה את סתיו.

"אממ.. אין לי כל כך בגדים יפים, נראה לי שאני אלבש ג'נס וחולצה שהבאתי". סתיו אמרה בעצב קל.

"שטויות, תחפשי לך משהו בבגדים הישנים. הם ממש ענתיקות. לפני חודשיים, אולי תאהבי משהו". שירן אמרה והלכה לחדר הנעליים שלה, לבחור נעליים מתאימות לשמלה.

סתיו פתחה את הארון והעיניים שלה נצצו. היא לא ידעה מה לבחור מכל המבחר הזה. כל הבגדים שלה היו חרושים ופה היו בגדים שאפילו לא לבשו אותם.

בסוף, היא בחרה שמלת קשירה שחורה יפיפייה, עם תחרה באזור החזה.

היא הייתה פשוט מדהימה והלמה אותה.

שירן חזרה עם זוג נעליים יקר של ג'וצי מדהימות. "וואו, הן בטח ממש יקרות". סתיו אמרה.

"אל תגזימי" שירן אמרה והוסיפה "כולה עלו אלפיים שקל".

"כן, כולה!" סתיו סיננה בשקט.

"אני רואה שבחרת שמלה ממש יפה". שירן אמרה.

"תודה רבה, שירנוש" סתיו הודתה לשירן.

"אין על מה, מאמי"

סתיו אמרה וחיבקה את שירן ואמרה לעצמה "אולי בעצם כן נוכל להיות חברות, אולי אפילו חברות טובות מאוד".  

"שירי" אמה צעקה.

"מה?" שירי צעקה בעוד פיה מלא והיא אוכלת חפיסת שוקולד.

"עוד פעם את טוחנת, שמנה אחת, תסתכלי מה יצא ממך".

שירי לא התרגשה כי היא הייתה רגילה לביקורות של אמא שלה. להפך כל מה שהיא אמרה לא הזיז לה.

אמה של שירי תפסה את ידה ואמרה "מחר, אני ואת הולכות לדיאטנית". אמה קבעה.

"אמא, את יודעת שזה לא יעזור" שירי אמרה כבר בצורה פסיבית. רגילה לכל מה שקורה ומכירה את מה שיקרה.היא ואמה ילכו לדיאטנית, היא תגיד שהיא צריכה לעשות כושר ולשמור על תזונה נכונה. זה לא יקרה, שירי תעמוד בזה שבוע ותישבר. פעם אחת שירי רצתה לקחת גלולות של הרזיה אבל אמה לא הרשתה לה בטענה שזה הורס את הגוף.

"זה יעזור, הפעם אני לא מוותרת לך!" היא אמרה בתקיפות.

"טוב, מה שתגידי". שירי סיננה.     

הגעתי למכונית של בן, התחבקנו ונתתי לו נשיקה. הריח של הבושם שלו היה משכר וכל כך נעים שלא רציתי להתנתק ממנו.

באמצע הנסיעה הוא אמר לי " את רוקדת איתי היום, נכון?"

"נראה, אולי אני אשמור לך ריקוד".

"למה אולי? אני אגנוב ממך ריקוד בכל מקרה".

הגענו מהר, המועדון היה כבר מפוצץ.

היו כאלה שהתמזמזו, כאלה ששתו וכאלה שרקדו. איבדתי את בן, בין כל האנשים. הגעתי לבר והזמנתי כוס רדבול.

פתאום הוא התקרב אליי

ואמר "רוצה לרקוד?"     

זהו :)

הפרק יצא די ארוך

תגיבו

מקווה שאהבתם 3>