•°• סיפור אהבה בלתי נשכח •°•

בפרק הזה מופיעים עוד שלושה דמויות חדשות- עמית, עידן ואורי.

והפרקים יהיו כתובים מנקודת מבט של סופר אבל הדמות הראשית היא עדיין רוני.

מהפרק הקודם:

סובבתי את המפתח והתפללתי שההורים ישנים כי אז הם ישאלו על המכה ולא יהיה טוב.פתחתי את הדלת ולאט לאט בקצות האצבעות עברתי במסדרון

ושמעתי את אמא שואלת "רוני, זאת את? הגעת?"   

=פרק 11=

רוני לא ענתה.

היא התחבאה מאחורי הספות.היא שמעה את אבא שלה אומר לאמא שזה בטח אחד החתולים של השכנה. אמא חזרה לישון.

רוני הגיעה לחדר, החליפה בגדים ונרדמה מיד.

הבוקר הגיע.

שירי הלכה לשירותים וחשבה על מה שקראה בבלוג בתגובות שלה - לעשות את זה או לא לעשות את זה.

היא בכלל לא ידעה איך עושים זאת,היא ניסתה ולא הצליחה.

היא הלכה למטבח מיואשת ואכלה ארוחת בוקר גדולה.

רוני התעוררה. השעה הייתה שבע ועשרה. היא הלכה למראה לראות את המכה ליד העין.

 'יותר טוב' חשבה לעצמה.

אמא ואבא לא היו בבית ובר (מי שלא זוכר אח של רוני- הופיע רק פרק אחד) עוד ישן.

רוני ניסתה להסתיר את המכה עם מייק אפ אבל לא ממש הצליחה, לקחה משקפיי שמש 

גדולות שהסתירו את העיניים שלה. זה ממש מה שהיה חסר לה שמישהו יראה את המכה

הזאת או המנהלת המשוגעת הזאת ואז היא תחשוב שמכים אותה בבית ואז תתקשר להורים.

תומר שמח. היום מתחילים הבחינות לקבוצת כדורסל. הוא שמח, הוא ידע שהוא הכי טוב מביניהם והוא הולך להיות הקפטן ולאף אחד אין סיכוי נגדו.

כבר חיכה לרגע שהוא ועידן (החבר הכי טוב שלו וגם משחק כדורסל) יצחקו על כל החלשלושים שמשחקים כדורסל.

סקר את עצמו מול המראה, סידר את הקוצים, שם בושם ויצא לתחנת האוטובוס.

הנהג של שירן הסתכל מבעד המראה הקטנה וראה את שירן וסתיו מדברות ומצחקקות.

 'שפוטה חדשה' חשב לעצמו. קיווה שלא תיפגע משירן.

הצלצול הגיע וכולם ישבו במקומם מחכים למחנכת שתגיע.

עידן ותומר דיברו ביניהם. "הולכים היום לבחינות?" שאל עידן.

"כן, בטח, מה נראה לך?" תומר ענה.

"חחח, מוכן לצחוק?" עידן שאל.

"ועוד איך."

תומר לא ידע איזו הפתעה מצפה לו.

רוני התיישבה ליד שירי. שירי עדיין התעלמה מרוני.

רוני החליטה לדבר עם שירי.

"היי, מה קורה?" רוני שאלה.

שירי לא ענתה. היא חשבה שרוני רוצה לצחוק עליה.

היא אמרה לעצמה 'את עוד תראי. וכולם יראו איזו רזה אני אהיה'.

שירי פתאום נאגרה בכח והחליטה שהיום היא עושה את זה.

המחנכת שלומית הגיעה ולידה עמדה ילדה.

"תלמידים, הגיעה היום לכיתתנו ילדה חדשה, קוראים לה עמית, בבקשה תתייחסו אליה בכבוד כמו שאתם מתייחסים לכל ילד". אמרה שלומית.

כולם סקרו אותה בעיניהם. היא כנראה הייתה דתייה. החצאית הארוכה הסגירה אותה. שערה הארוך השטני היה קלוע בצמה ובשיא הקיץ הייתה לה חולצה ארוכה. היו לה פנים יפות.

היא התיישבה ליד מעיין- המקום היה פנוי כי רוני כבר לא ישבה שם.

ההפסקה הגיעה. רוני ומעיין ישבנו בקיוסק. מעיין סיפרה לרוני על עמית.

כמו שכולם חשבו היא דתייה.

היא עברה לתיכון שלנו כי אבא שלה קיבל עבודה חדשה פה ואין פה תיכונים מטעם החינוך הדתי אז היא הגיעה לתיכון הזה.

רוני ומעיין אימצו את עמית והיא הפכה לחלק מהחבורה. מעיין ישבה בזרועות שחר, רוני ישבה ליד בן שהוא וכמה מחבריו הפכו לחלק מהחבורה וכולם מעריכים אותו נורא אבל לא עידן ותומר.  

'אוף', אורי אמר לעצמו ליד שער בית הספר.

הפעם השלישית שהוא מאחר השבוע ומגיע בהפסקה.

ראה את כל החבורה ולידה ילדה דתייה.

התקרב אליהם ואמר את הדבר חסר כל הטאקט בעולם "הפכתם להיות דוסים?" אמר בצחוק שלא הצחיק אף אחד.

רוני התעלמה ממה שאמר ואמרה "תכיר זאת עמית".

אורי התיישב ליד עמית.  

" היי, אני אורי" אמר והושיט לה יד.

היא לא הושיטה לו יד, רק אמרה "היי" קטן והוא חשב שהיא עוד כועסת עליו.

"סליחה, לפעמים אני חסר – טאקט." אמר בחיוך מתנצל.

"זה בסדר" עמית אמרה.

"אוקיי" אמר וחייך. רק עכשיו הוא הסתכל עליה. היא נראתה כה עדינה ושברירית ויפה מאוד. קצת הצטער שהיא דתייה.

סוף היום נגמר.

תומר ועידן כבר היו מוכנים לבחינות.

הם ידעו שיצליחו כי הם הכירו את המאמן והמאמן הכיר אותם.

תומר חיפש את המאמן בעיניו, פתאום ראה את המאמן מדבר איתו ונותן לו כדור כדורסל.