תודה לכל מי שהגיב ואני שמחה שיש קוראים.
ובלי יותר מדי דיבורים הנה פרק 4
- פרק 4-
" אני לא יודעת". עניתי למעיין והמשכתי " מצד אחד, אני לא אשקר לך, יש לי עוד רגשות כלפי תומר, אבל מצד שני הוא בגד בי! ואני לא רוצה לדבר על זה יותר כי את יודעת שזה נושא כאוב בשבילי".
שרוני ותומר עוד היו ביחד היחסים ביניהם היו טובים מאוד.
הם הסתדרו מאוד ותמיד היה להם על מה לדבר. היה להם כימיה והם היו הזוג של השכבה עד ש...
תומר בגד ברוני עם ילדה אחת מהחטיבה השכנה באמצע מסיבת ה-15 של מעיין.
רוני נכנסה לאחד החדרים בשביל לקחת משהו שמעיין ביקשה ממנה ואז היא ראתה את תומר מתנשק עם ילדה אחרת, היא התחילה לבכות.
היא זרקה את תומר וסטרה לו מול כולם.
תומר ניסה עוד כמה פעמים לחזור לרוני והוא הבטיח שזה לא יקרה עוד פעם, אבל רוני לא יכלה לסלוח לו. אח"כ הוא הפסיק לנסות והבין שזה חסר תקווה.ועכשיו הוא עוד פעם מנסה.
"טוב, עזבי, בואי לא נדבר על זה". מעיין הבינה את מצוקתה של רוני והחליטה לעזוב את הנושא. "מה רצית לספר לי?"
רוני שינתה נושא ודיברה על מה שקרה אתמול ,"את לא מתכוונת לשאול מי זה אותו בחור שנתן לי נשיקה?"
"מה? חשבת שלא התכוונתי לשאול, התחקיר מתחיל עכשיו!" מעיין הכריזה.
"חחח, אוקיי". צחקקתי
"דבר ראשון, מה קרה לך אתמול?"
"התעלפתי, בואי נגיד ששתיתי יותר מדי ואת מכירה אותי שאני שותה הרבה זה לא נגמר בטוב" עניתי לה.
"חח, את צודקת" ענתה לה מעיין ונזכרה במקרה מצחיק.
"אז הוא מצא אותך מעולפת?"
"כן, בדיוק והוא הביא אותי לחדר ליד המועדון" עניתי לה.
"איזה חמוד הוא!"
"נכון" אמרתי והסמקתי.
מעיין שמה לב שהסמקתי ושאלה אותי "וקרה ביניכם משהו?"
"לא, אבל הרגשתי משהו באותו רגע, אני מקווה שגם הוא" אמרתי.
"החלפתם מספרים?
""לא" עניתי בצער רב.
"למה?"
"שכחתי מזה, אוף, איזו טיפשה!" כעסתי על עצמי.
"לא נורא, מי יודע אולי פעם תיפגשו עוד פעם" מעיין אמרה.
"כן, האמת שחשבתי אולי ללכת עוד פעם למועדון הזה ואולי אני אפגוש אותו שם". הצעתי הצעה.
"כן, יכול להיות" ענתה לי מעיין.
-
"היי, אחי, מה קורה?" תומר שאל את חברו הטוב רועי.
"איתי הכל בסדר, אבל מה איתך? רוני כבר חזרה אלייך?" שאל רועי.
"לא, וגם מעיין עוד לא חזרה אליי בקשר לתשובה"
"אולי תרד מזה, תומר, אולי היא פגשה מישהו חדש או אולי..."
"שום אולי" תומר קטע את רועי, "רוני בסוף תחזור להיות חברה שלי".
תומר אמר לרועי ונשבע לעצמו שרוני בסוף תהיה חברה שלו עוד פעם, והפעם הוא לא יפשל.
-
החופש עבר במהירות. רוני ומעיין בילו הרבה יחדיו וגם עם כל החבורה הקבועה. הן הלכו ביחד כמה פעמים למועדון אבל בן לא היה שם. רוני התייאשה והחליטה לרדת מזה. הזוגיות של מעיין ושחר פרחה מתמיד והם היו כמעט חצי שנה ביחד. מעיין לא החזירה תשובה לתומר בקשר לרוני כי לא ידעה איזו תשובה לתת לו.
כל החברים התכוננו לשנה הבאה שהתקרבה. החודשיים כמעט ונגמרו.
-
..." אמא, אוף, אמא, למה אני חייבת ללכת לבית הבית הספר הזה? אני רוצה לחזור לחברים שלי".
..."זה לא יקרה, מתוקה, אחרי כל מה שקרה לך שם. אני מקווה שאת מבינה שלא כדאי לך להיות שם וכדאי לך גם לנתק את הקשרים איתם".
..."זה בחיים לא יקרה". היא בכתה, רצה לחדר וטרקה את הדלת.
היא עוד לא פירקה את המזוודות או את החבילות. הכל היה עוד ארוז. היא לא רצתה להיות כאן. היא רצתה לחזור לראש העין –לכל החברים שלה וכל מה שהיה שם לפני המקרה הנוראי שקרה.
היא ידעה שאמא שלה מאוד מאוכזבת והחליטה להתעשת על עצמה כי היא יודעת כמה שאמא שלה סובלת על כל מה שקרה.
היא יצאה לחבק את אימה והבטיחה לה "אל תדאגי, אמא, אני אהיה ילדה טובה ואני ארכוש לי חברים חדשים".
היא עלתה לכיתה י' בתקווה שאולי שם באמת יהיה יותר טוב.
היא הלכה לפרק את דבריה מהמזוודה.
-
היום הראשון לתיכון הגיע. משום מה רוני לא התרגשה. אמא ואבא שלה יותר התרגשו. הם היו בטוחים שרוני גם מתרגשת וכל שנייה הם הפריעו לה. הם היו מין הורים פולניים כאלה למרות שלא היו פולניים. לא משנה מה- כל שנייה התקשרו, ייבדקו אם אכלת, הכל בסדר, את חיה, נושמת. רוני החליטה לשתף פעולה כי אם היא תגיד שהיא לא מתרגשת הם יחשבו שמשהו קרה לה ואז יתחילו השאלות האמיתיות.
" רוני, אל תתרגשי, אנחנו איתך ואם את צריכה משהו, אל תהססי להתקשר" אמה אמרה לה בחיבה.
"כן, אמא קשה לי לעצור את ההתרגשות אבל הכל יהיה בסדר" . היא שיתפה פעולה וחייכה חיוך מזוייף.
השאלות עברו דווקא די מהר והם לא הציקו לה יותר מדי. אביה רצה להסיע אותה לבית הספר אבל היא רצתה ללכת באוטובוס עם מעיין. בסופו של דבר הוא וויתר.
רוני לבשה סקיני שחור, המגפיים החומות החדשות שהיא קנתה וחולצה חדשה אפורה יפיפייה.
"יש! נגמרו חולצות הבית הספר" רוני אמרה לעצמה. "סוף סוף, אפשר להתלבש נורמלי".
היא התאפרה קצת. פיזרה את השיער, עשתה פן ושמה קשת חמודה.
היא לקחה את התיק החדש שהיא קנתה של האולסטאר, מפתחות, פלאפון ויצאה.
-
"היי" אמרתי למעיין שפגשתי אותה בתחנה.
התחבקנו והתנשקנו.מעיין נראתה פשוט מהמם. מעיין נראית טוב בכל מצב ויש לה גם גוף טוב.
דיברנו קצת. האוטובוס הגיע. מעיין עלתה ושילמה. עמדתי לשלם ואז מישהי דחפה אותי ושילמה לפניי. צעקתי לעברה כבר אחרי שהיא התקדמה "לאן את ממהרת? יש תור, חכי שנייה". היא לא ענתה לי כאילו אני לא לרמתה ולא לרמה שלה לענות לי. התעצבנתי אבל החלטתי שזה לא יהרוס לי את היום הראשון של הלימודים. אוי! כמה שטעיתי בכך.
-
הילדה ירדה גם בתחנה שלנו. "מוזר" אמרתי לעצמי. נכנסנו לבית הספר וראינו את כולם וכל החבר'ה הרגילים היו שם. הלכנו לראות עם מי אנו בכיתות.
הסתכלתי ברשימה וראיתי שב - י'2 מעיין ואני באותה כיתה. שמחתי כל כך, סוף סוף אנחנו באותה כיתה אחרי שלוש שנים שלא. גם שני וזוהר היו איתנו, לשמחתי. היינו חברות די טובות איתן. אבל לצערי, גם תומר ושירן היו איתנו באותה כיתה. את שאר הילדים לא הכרתי וידעתי שאני אכיר במשך היום.
-
"תלמידים יקרים" המנהלת כינסה אותנו בחצר בשביל לדבר עם כל התלמידים וכולם עמדו והקשיבו לה, או שניסו להקשיב כמה שהם יכולים. "שלום לכיתה י' שעלתה לתיכון שלנו, לתיכון המקיף ב'. אנחנו מקווים שתהנו מאוד משהותכם כאן ותפיקו את המירב שאתם יכולים ותעשו..."
את ההמשך כבר לא שמעתי כי אז ראיתי אותו פתאום ועוד איתה.
לא האמנתי למה שראיתי.
קמתי והלכתי לכיוונם...
מקווה שאהבתם =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
