יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל !

היום לא היתי בבית הספר

אז אני לא יודעת מה אמרו ומה לא.

אבל בכל זאת הינה סיפור שכתבתי ליום הזה.

סיפור קצר אם משמעות ענקית!

יכול להיות שיש אנשים שבאמת קרה להם מה שאני עכשיו כותבת!

~~~~

הייתי בחדרי, גלשתי במחשב כמו כל יום רגיל,

הייתה זאת שעת הצהריים,

"סתיו בואי מהר" צעקה אמא בקול עצוב,

באתי בריצה לעבר המטבח ראיתי את אמא

וליידה אנשים מהצבא חשבתי כבר שרון אחי הגדול איתם,

"סתיו" ניגשה עליי אמא,

"רון..רון מת" אמרה ודמעות גולגות מעיינה האדומות,

עמדתי לא זזתי לא האמנתי שזה קורה,

מיד יצאתי בריצה מהבית לכיון הגינה,

בכיתי, כל כך בכיתי, רון היה אחי היחיד, אחי הגדול

ששמר עלי כל פעם,ודמעות זולגות וזולגות אחת אחרי השנייה,

מה אני יעשה בלעדיו איך זה יכל לקרות,

איך! צעקתי וכולם מסביב הסתכלו עליי מוזר,

הם בטח לא הבינו, אף אחד לא יבין מה אני מרגישה עכשיו בתוכי,

בתוך הלב.

בהתחלה לא אמנתי אמרתי שלא שהוא חחי הוא חחי.

לא רציתי לאמין שזה באמת קורה לא רציתי להשלים אם המציאות הקשה,

לא רציתי לראות את אמא כל היום בוכה ואת אבא עצוב כפי שלא ראיתי אותו מימיי,

לא רציתי שכולם ינחמו אותי כיאילו שאני המסכנה בעצם מי שהיה מסכן הוא רק רון.

~~~~~~

יהיה זכרם ברוך.

אדם שאיבד את חייו בתאונת דרכים זה "נהרג", אדם שמת ממחלה זה "נפטר".

ילד שעוד לא הספיק לחיות את חייו, זה "נקטף".

זוכרים שאמרו לנו בגן, כשיצאנו לשדה בשיא פריחתם של הכלניות,

שיש פרחים מוגנים,

 שאסור לקטוף?