בדיוק לפני שבוע, רבנו. איפלו נפרדנו.. ולא דיברנו 4 ימים.
איך ולמה.. לא רוצה לחזור לזה. העיקר שהכל יסתדר ואנחנו ביחד.
אבל כמה שזה היה כואב.. היה לי קשה לקלוט את המצב.. ובכיתי כל הזמן, כמעט ולא ישנתי בלילה, לא הצלחתי להתרכז ולא לעשות כלום.
הרגשתי שאיבדתי חלק ממני.
לא ידעתי עם נחזור או לא, המצב היה כ''כ גרוע שכבר התחלתי להאמין שלא.
קשה היה לי לתאר את עצמי בלעדיו.. אחרי שנה ו-7 חודשים ביחד.
אחרי שהוא התקשר, ודיברנו והבנו כמה היינו טיפשים, וכמה אנחנו אוהבים אחד את השני..
הבטחתי לעצמי שאני אנסה להשתנות, בשבילי ובשבילו.
אני יודעת שיהיה לי ממש קשה.
אני קנאית. אני אחת ה-קנאיות. כזאת אני .. אני שונאת שהוא מביא תשומת לב לידידות שלו, יותר מאשר לי.
ואני שונאת לראות תמנות שלו עם בנות אחרות. ועוד מלא דברים אחרים.
אבל יש דברים חשובים יותר.. אני צריכה להפנים שהוא אוהב רק אותי, וכל השאר הן סתם, ידידות.
הוא הכי חשוב לי בעולם.
ורק אחרי כל מה שקרה, הבנתי עד כמה זה חזק.
שאני פשוט לא אותו בן אדם בלעדיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
* Kiska *