| 4/2009
החברים שלי
יש לי כמה חברים יקרים בחיים.
את ההוא שרואים איתו טלוויזיה, וסרטים ומשחקים איתו בסוני, כי הוא חצי נפש תאומה.
ואת ההוא שמתווחכים איתו על דברים, כי הוא מבין ענין.
אז זה לשיחות באמצע הלילה ולריכולים על הדברים הקטנים.
יש אותו, לשיחות נפש של מידי פעם, אם הוא בענין.
ויש את ההוא שרואים לא הרבה, אבל כל פעם זה טוב, כי בד"כ רק הוא מבין את השטויות שאני מבינה.
יש אותה, לספונטניות, ואנחנו לא קרובות, לא ממש נראה לי, למרות שעכשיו קצת יותר, שהיא, ב2 בלילה תענה, ותסכים לסוע לחיפה כי מתחשק.
ויש את ההיא, שמעצבנת אותי לפעמים, ואני לא מבינה אותה רוב הזמן, אבל שיושבים לדבר, זה כיף מטורף, היא מבינה ומקשיבה...ולדעתי, היא יודעת עלי הכי הרבה בלי שהיא יודעת את זה.
ויש פה יחס של יותר בנים לבנות,
5:2 בעצם, שזה לא מבוטל.
וכל אחד מהם יקר לי בצורה אחרת, ושחושבים על זה טוב, הם החברים הטובים והקרובים.
הם זה די מספיק.
אבל אני חושבת, שאף אחד מהם לא יודע,
לא באמת כמה הוא חשוב לי,
ולא באמת מבין כמה אני מעריכה, מעריכה את זה, שבאמת, רוב הזמן, הם כן מקשיבים לי, ומדברים איתי, ומתייחסים אלי,
קצת שונה מהאחרים.
אני לא חושבת שהם ידעו, לפחות לא בקרוב.
אני לא הולכת להגיד להם, זה יותר מידי,
זה להיות יותר מידי פגועה, זה להגיע לרמות אחרות של הבנה אחד של השני,
וזה לגרום להם, לאי נוחות אני חושבת, יגרום להם לחשוב עלי בצורה קצת שונה.
כי הם ככה חשובים לי.
אבל אני יודעת, והבנתי את זה בעצם עכשיו.
יש לי כמה חברים מאוד מיוחדים בחיי, והם לא מודעים לזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
