| 5/2009
יש ימים, שבית ספר זה טוב
באמת, שמחתי היום להיות בבית ספר,
לא ללכת לשם, לא לעבור את הבגרויות המעצבנות האלה (וניגשתי בסוף לכל השאלונים..)
אלא שמחתי שהייתי שם,
לראות אנשים, כאלה שמלא זמן לא ראיתי, וכאלה, שרק שם יוצא לי לראות.
היו כמה רגעים יפים היום, באמת, זה פשוט הזכיר לי כמה אני מעריצה של בדיחות פרטיות.
שרק אני ועוד אדם או שניים מבינים על מה אני(אנחנו) מדברת(ים),
זה פשוט כיף :]
אני חייבת לציין, שכמה שזה טיפשי,
היה חיבוק, והיה כזה נחמד, התאמצי כ"כ למחוק את החיוך שלי אח"כ,
למזלי, אף אחד שיכול לחשוד לא היה ליידי.
מה אני יכולה להגיד? לא עובר לי, ולא נראה שיעבור.
וזה הקטע הכי עצוב, אני יודעת, באמת יודעת שאין סיכוי.
הוא הבטיח משהו, שאני באמת רוצה שייקיים, אבל אני יודעת שלא,
ואני באמת מקווה, בלי קשר לזה שיצא ולא יצא מאיתנו כלום,
שנשמור על קשר, כי הוא כזה בנאדם.
ובכלל, זה גרם לי לחשוב היום,
הסוף מתקרב, ואנחנו הולכים להיפרד, כל אחד לדרכיו.
אפילו ההיא שאמורה להתגייס איתי, דוחה גיוס, כי לא מתאים לה התאריך.
אני מנסה להתייחס כמה שיותר לצד החיובי שבענין,
הרי מי באמת שומר על קשרים טובים עם חברים מהבית ספר?
אבל היום הכל שונה,
הכל מהיר, מחובר, מה לעשות, הכל טכנולוגי.
אז אני לא באמת יודעת עם מי אני אשמור על קשר ועם מי אני בכלל רוצה לשמור על קשר,
אבל המחשבה של שינוי מפחידה.
וכמובן שעברתי מנושא לנושא, וכתבתי הרבה יותר ממה שתכננתי,
בנתיים אני אלך, לשמוח עוד קצת מארועי היום.
שבוע טוב, ופחות חם.
אני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
