חיים נסתרים, מציאות מקבילה
בלוג #2. אישי, אמיתי וללא מעצורים. |
| 7/2009
וידוי קטנטן
אני אוהבת להרגיש מעל כולם.
לא במובן שחצני, אלא במובן של לדעת שאני יודעת יותר מאלו שאיתי בשיחה.
לדעת שאם רוצים ליישב וויכוח, יפנו אלי, כי אני חצי מומחית.
אני אוהבת את ההרגשה של להיות בטוחה בעצמי,
ולהתערב עם עיניים עצומות על דברים מוזרים שאני יודעת.
אני אוהבת את זה שאני יודעת קצת מהכל,
או לפחות אני משתדלת.
הבעיה היא לשים את הגבול,
כי זה כ"כ כיף אני לפעמים מנסה יותר מידי,
ולפעמים אני חושבת שאני יוצאת מגעילה וסנובית,
ואני לא מתכוונת, אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי,
שיש לי ידע, יש לי משהו להתגאוות בו,
משהו שאפשר להתרברב בו,
שיש שקט בשיחה, להיות זאתי שמחיה את השיחה במשפט של "שמעתם ש.."
או אפילו "הידעתם?.."
כמה שזה קיטץ'.
אני רוצה למצוא את הדבר הזה שיגרום לי להריגש ביטחון אפילו שאני לא יודעת.
כי זה מסכה.
ואני לא רוצה להיות עם מסכה.
זה לא שאני לא רוצה לדעת, אני אוהבת לדעת.
זה כיף שיש לי את הידע הנרחב הזה, ואני אפילו רוצה לדעת עוד,
אבל אני לא רוצה, שאצלי ידע יהיה שווה ביטחון.
אני צריכה ללמוד להתסדר גם בלי.
להיות מאושרת ובטוחה בעצמי, גם עם אנשים שיודעים יותר,
ולא להתסגר, אני מניחה ,שלהבין את הבעיה זה הצעד הראשון.
אבל זה עדיין לא אומר שאני יודעת מה לעשות.
בנתיים, אני אמשיך לדעת יותר מהחברים, כי ככה זה.
אולי, בקרוב אני אמצא את דרך המלך,
ואז יהיה ממש נחמד, כי החכמה לא תבוא במקום דברים אחרים.
עד אז, אני מקווה לטוב,
ונחמד ככה לפרוק את העניין, בלי לחשוש מביקורת.
(זאת פוביה שאני בטח עוד אדבר עליה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
