חיים נסתרים, מציאות מקבילה בלוג #2. אישי, אמיתי וללא מעצורים. |
| 1/2008
לא יודעת כבר מה יהיה מה אני עושה, מה הם עושים.
הכל מבולבל, ואני ממש לא עוזרת לעצמי. מרגישה רע ועם זה טוב. שמחה וחושדת. מרגישה שכולם מסתכלים, ויודעים דברים שהם לא צריכים לדעת. ככה זה 'שיש מה להסתיר' חושבים כל הזמן שכולם כבר יודעים.
ועצות? תכלס, אין אפחד לשאול באמת. שיודע הכל, שאפשר לספר ממש את הדברים הכי קטנים. ומי שכן, יכול בערך לעזור, אסור שידע, הוא יפגע.. או אפילו אם לא יפגע, אני מרגישה שזה יהיה מין חילול, בושה לספר. פוחדת שיצא מזה רע.
כבר הכחשתי, כבר עניתי שלא ששאלו אותי. וזה מגביר את הפרנויה, הם שאלו, הם יודעים..זה לא עוזר בכלל.
ואנשים מהעבר חוזרים, אבל בעצם לא. ורק אני שוב תקועה. שוב מרגישה כאילו הזמן עוצר בשבילי. ולא במובן הטוב. במובן, שיום אחד אני אתעורר, ולא אדע מה קורה סביבי בכלל.
| |
|