קשה לי בלי אינטרנט, באמת שקשה, וזה לא בגלל הפייסבוק ולעשות לייק לאנשים.וזה לא בשביל לדרג תמונות או שטויות אחרות.
זה התקשורת שלי, שאנשים מרגישים בודדים,
זה מה שאני מרגישה ללא אינטרנט.
ונכון יש לי את החברים בצבא, ואני רואה אותם בערך 24/7 ובכל זאת,
בשבילי זה לא אותו דבר.
אני חושבת שזה עצוב במקום מסויים, שהחברים הוירטואלים שלי מרגישים לי הרבה יותר מהחברים האמתיים.
אבל זה פשוט המצב, וזה חסר לי.
ובכלל, אנשים שאני אוהבת, אפילו מאוד, עוזבים את הקורס, מכל מיני סיבות,
וזה כבר לא מרגיש כמו פעם,
עברנו חצי, וזה מרגיש שונה לחלוטין.
אם לא הייתי מכירה את האנשים בקורס כבר, זה היה יכול להיות שבוע ראשון מחדש,
למזלי, זה לא השתנה עד כדי כך לחלוטין.
וזה לא נכון לבכות ולהגיד שנשארי לבד, כי כן, יש שם אנשים שעדיין חשובים לי,
ויש שם עדיין אנשים שאני יכולים לדבר איתם, ולצחוק איתם,
וזה ממש לא אותו דבר.
אני צריכה את האנשים שלי.
אנשים שמבינים אותי, או לפחות את רובי,
אנשים שאני לא מרגישה חצי לא בנוח איתם,
וזה מאוד חסר לי.
אני לא רוצה לסיים את הקורס ומצד שני אני רוצה שתסתיים התקופה הזאת,
של ההרגשה המוזרה,
האמת, אני הרבה יותר חוששת ממה שיהיה אח"כ,
שיפצלו אותנו ביחידות,
ואז ממש אני אהיה לבד..
ואני אכיר אנשים חדשים, וכל התהליך מההתחלה,
אני לא אוהבת את זה, זה קשה, ואני יודעת שזה החיים,
ובכל זאת, אני מעדיפה שהחיים יהיו קצת יותר קלים, כי מי לא?
אני באמת חוששת, ומרגישה יותר ויותר לבד,
אני מקווה שזה יסתדר לחלוטין,
ושאני אפתח עוד קצצת ביטחון עצמי,
כי הוא באמת רוב הזמן שואף לרצפה.
אני צריכה להשתנות,
ועדיין אין בי את היכולת לעשות את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
