|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אני פה
לא לעוד הרבה זמן,אני מרגישה שאני נעלמת, לחברים, למשפחה לאינטרנט אפילו. אני זוכרת שלכתוב פה עושה לי טוב, וזה באמת מצליח לפעמים לעזור, אבל, אני כבר לא נכנסת, לא מעדכנת כ"כ, זנחתי את המקום הזה. ובגלל שהבלוג אנונימי, אני לא יכולה להראות לחברים, ולפעמים אני ממש רוצה, בכל זאת, יש בי חלק שממש נואש להרכה, לסוג כלשהוא יש יחס, לתשומת לב. זה רע? לא בטוחה, סה"כ אנושיות, אני מצליחה לשלוט בזה כמה שאפשר, ושוב חוזרים לעניין, אני לא פה, כמעט ולא, אבל אני לא רוצה שזה יהיה ככה, ננסה להתחיל להשתנות, הפעם באמת ולא רק באינטרנט
| |
אובססיה
זה כאילו, חסר לי משהו, משהו להתעסק איתו, אז אני נהיית אובססיבית, זה קל ככה, פותר מכמה בעיות, ובכלל, בפנטזיות אפשר לעשות הרבה, ולקלוט רמזים, וזה ממש נחמד, אני נהנת. אבל זה לא אמיתי, ממש לא... ואני סתם נראה כמו באובססיה, ועוד איך אם לא באובססיה ממוחזרת... אני לא רוצה את זה, באמת שלא, אבל, נו, זה מה שיש? אני פשוט חייבת למצוא משהו להתעסק איתו.
| |
מוזר לי מאוד
קשה לי בלי אינטרנט, באמת שקשה, וזה לא בגלל הפייסבוק ולעשות לייק לאנשים.וזה לא בשביל לדרג תמונות או שטויות אחרות. זה התקשורת שלי, שאנשים מרגישים בודדים, זה מה שאני מרגישה ללא אינטרנט.
ונכון יש לי את החברים בצבא, ואני רואה אותם בערך 24/7 ובכל זאת, בשבילי זה לא אותו דבר. אני חושבת שזה עצוב במקום מסויים, שהחברים הוירטואלים שלי מרגישים לי הרבה יותר מהחברים האמתיים. אבל זה פשוט המצב, וזה חסר לי.
ובכלל, אנשים שאני אוהבת, אפילו מאוד, עוזבים את הקורס, מכל מיני סיבות, וזה כבר לא מרגיש כמו פעם, עברנו חצי, וזה מרגיש שונה לחלוטין.
אם לא הייתי מכירה את האנשים בקורס כבר, זה היה יכול להיות שבוע ראשון מחדש, למזלי, זה לא השתנה עד כדי כך לחלוטין. וזה לא נכון לבכות ולהגיד שנשארי לבד, כי כן, יש שם אנשים שעדיין חשובים לי, ויש שם עדיין אנשים שאני יכולים לדבר איתם, ולצחוק איתם, וזה ממש לא אותו דבר.
אני צריכה את האנשים שלי. אנשים שמבינים אותי, או לפחות את רובי, אנשים שאני לא מרגישה חצי לא בנוח איתם, וזה מאוד חסר לי.
אני לא רוצה לסיים את הקורס ומצד שני אני רוצה שתסתיים התקופה הזאת, של ההרגשה המוזרה, האמת, אני הרבה יותר חוששת ממה שיהיה אח"כ, שיפצלו אותנו ביחידות, ואז ממש אני אהיה לבד.. ואני אכיר אנשים חדשים, וכל התהליך מההתחלה, אני לא אוהבת את זה, זה קשה, ואני יודעת שזה החיים, ובכל זאת, אני מעדיפה שהחיים יהיו קצת יותר קלים, כי מי לא?
אני באמת חוששת, ומרגישה יותר ויותר לבד, אני מקווה שזה יסתדר לחלוטין, ושאני אפתח עוד קצצת ביטחון עצמי, כי הוא באמת רוב הזמן שואף לרצפה.
אני צריכה להשתנות, ועדיין אין בי את היכולת לעשות את זה.
| |
זה טוב וזה רע
אני נהנת. טוב לי.יש לי העלת ביטחון באמת ברמה שלא באמת מבינים, לא רואים את זה, אבל אני מרגישה, עדיין זה לא מושלם אבל יש.
ואז יש אותם, ביחד.. וזה טוב, כי הם מאושרים, ונחמד להם, ואני אפילו חצי אחראית, אבל אז אני מקנאה. כי אני לבד, כי לי אין, כי גרמתי לאחרים ולא לי, ואני לא חושבת שאנשים חושבים עלי בצורה כזאת, ואז הביטחון של מתערער, למה כולם כן ואני לא?
אז אני מנסה לא לחשוב על זה ככה, אבל אי אפשר, זה חלק ממני, מהכל. ומזה אני רוצה להיפטר כבר
| |
לא היה לי טוב
לא יודעת למה, הסופ"ש הזה לא היה מוצלח במיוחד,ואחריו יום כיפור. וזה לא שבכיפור אני סובלת יותר מתמיד, הרוב כרגיל אצלי, אם כבר רואים יותר חברים. אבל, הכיפור הזה התבזבז לי, ככה לפחות הרגשתי רוב הזמן, תוספיו לכל את העובדה שהמחשב התפגר לי במשך רוב הימים האחרונים.. לחזור לצבא, זה לא מושך אותי, למרות שבאמת ובתמים אני נהנת שם. פשוט, זה יבוא עם הגעה שלי ועם הפגישה עם כולם, בנתיים, אני לא במצב רוח של שמחה, והיאוש הזה לא מתאים לי, כי הייתי בי הרבה אופטימיות בתקופה האחרונה, ולהתייאש בשלב כזה מוקדם זה ממש נוראי.
אז אני די מקווה יודעת, שברגע שאני אהיה בבסיס ההרגשה תשתפר, אבל בנתיים, לא כיף לי בכלל.
עד לפעם הבאה, אני.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
