ואחרי הכל, עוד פעם כל שיר מזכיר לי אותי ואותך, אותנו.
ועוד פעם,כל שיר משנה לי את המצב רוח .
ושוב אני נזכרת בדברים שאני מעדיפה שלא,
אני מרגישה ריקה, מבפנים.
אני מרגישה שאני בסך הכול כלום.
אני יודעת שבכל סיום, יש התחלה.
והזמן .. תמיד יעזור לי.
אני לא יודעת מה גורם לי להיות חזקה, או לפחות לחשוב ככה.
אני פשוט יודעת,שאני לא אתן לך לעשות את הטעויות שלי.
מצאת לך דרך קשה יותר, ובחרת בה.
זה אף פעם לא הפריע למרחק בנינו.
אני לא מוצאת את הדרך שלי,
ואני לא רחוקה מהסוף.
אני כבר אפילו לא בוכה, בגלל שאני יודעת, שאתה שם,מסתכל עליי.
בכל דרך שלי,אף פעם לא חסכתי דמעות.
ולפעמים אני רוצה שתהיה פה לידי,תחבק אותי ותגיד לי שיהיה טוב .
אני לא בוכה בגללך,אתה פשוט מזכיר לי מה זה לבכות שוב.
אתה מזכיר לי , עוד כמה דבירם שאני מעדיפה לשכוח.
לא יודעת מי אשם, ואיך השמש לא זורחת.
ולא יודעת מי צודק, איך הירח שוב קרוב.
ומי יודע את הנפש של אדם בבדידותו,
בכל תקווה יש קצת ספק,שהעתיד יכול לבגוד בה,
בכל מבוך יש יציאה, אך אם אנחנו שם ביחד,
זה אומר שזה הסוף.
רק היום , הרגשתי את החורף .
לא יודעת מה נהיה מהבלוג הזה כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
