בכל הדרכים,מעולם לא אבדה לי דרכנו.

כבר אין טעם לשפוך פה את הלב .

אני לא רואה את עצמי שופכת פה את הלב יותר.. מוזר לי שאנשים מעורבים לי בחיים קצת יותר מידי .

אז, תקופה אחרת. מוזר לי משום מה. עצוב לי.

אנשים מאכזבים אותי, במיוחד הוא, ואני לא ארחיב .

התחלתי לעבוד שוב.. נחמד לי.

מחר היינו אמורים להיות חודש .

והיום סגרנו את התקפה הזאת .

נפרדנו.

סליחה .

"היא אומרת שזה בא על חשבון האומנות שלה, ושהיא לא יכולה להתרכז ככה בעצמה.

אני חושבת שהיא פשוט רוצה למצוא מישהו שהיא אוהבת אותו ולא רק הוא אותה.

עוד לא ראיתי את הבנאדם שדליה הצליחה לאהוב.

זאת אומרת, היו לא הרבה חבים אבל הם אהבו אותה.

כנראה שהיא כזאת מנותקת רגשית או משהו כזה."

אתמול, נסענו לפתח-תקווה, לבקר את אחי.

כי הוא לא יכל להגיע, את פשוט כתבתנו לו בהודעה שאנחנו באים אליו.

הוא היה צריך כיסא מסוים, ובבגאז' של האוטו הוא לא נכנס,

אז הוא היה על הרגליים שלי ושל אחי כל הנסיעה,

ואחותי בכיסא המעפן שלה, קודחת לי, וזאת בהחלט היתה נסיעה ארוכה,מעצבנת ומגעילה.

למרות שנהנתי שם מאוד.

קניתי את הספר 'התמונה מסתכלת עליי', נאני ממליצה עליו בחום..

וגם את 'צלה של הרוח' ועליו אני ממליצה בחום, למרות שעדיין לא סיימתי אותו.

אז היה נחמד אתמול , והיה שם חם, אנשים הלכו עם חולצות קצרות.

אני רוצה קיץ, למרות שאני לא אוהבת אותו בכלל .

בלילה, קצת לפני הסוף של השרדות, הרגשתי שנתפסה לי הכתף, [ זה כאב לי! ]

והתפוצצה לי הבטן, ורציתי להקיא.

הרגשתי רע, ופשוט התקשרתי לאחי,שהוא חדר לידי,

בישביל שהוא יגיד לאמא שלי שאני מרגישה ממש רע.

לבסוף אבא שלי עלה אלי לחדר והביא לי כדור,

לאט לאט פשוט נרדמתי, ולא הלכתי לביה"ס.

יום שישי .