אינוש אהובה! מה נשמע?
רציתי רק לומר שאני מתגעגעת נורא.
כששמעתי לראשונה שלדור יש חברה שמחתי בשבילו, באמת אבל. שמחתי שהוא ממשיך הלאה, או לפחות מנסה להמשיך.
ואחרי כמה זמן פתאום ראיתי אותה בתמונות, והייתי פשוט בשוק מכמה שהבחורה הזו מזכירה אותך.
אצבעות קטנטנות, שיער שחור גלי, גבות שחורות, ארוכות ומשולשות מעט.
רזונת וקטנה, עם שוונצים קטנים ומצחיקים במצח שמעולם לא התארכו, שמעולם לא הצלחת להיפטר מהם ושתמיד עיצבנו אותך.
פנים רחבות ועגולות...
אבל את יותר יפה. (אל תדאגי). אין מה לעשות.
ופתאום נתקפתי בכעס, איך היא מעיזה לתפוס את מקומך? את אמורה להיות שם, את אמורה לחגוג עם דור, זו כאילו את אבל לא את, סתם חיקוי, זיוף.
אני יודעת שלא יפה ולא נכון להרגיש ככה, אבל ממתי הלב הולך לפי מה יפה ומה נכון?
ואז תקף אותי גל געגועים, וכל כך רציתי לצעוק לעולם שאני מתגעגעת אלייך ואת חסרה לי כל דקה ודקה והלואי והיית פה איתי, אבל אני אף פעם לא צועקת, ואף אחד לא רואה את הדמעות שלי עלייך, או שומע את הקריאות שלי אלייך. וגם אם אני רוצה לספר, מי יבין אותי? יותר מזה, מי ירפא אותי? שום דבר לא ירפא אותי, הכאב ישאר, וגם הגעגוע. ולצערי, גם לכתוב את זה בכל פוסט במשך 3 שנים לא ממש עוזר בלהרגיע את הגעגוע, אבל זה הכי קרוב שיש ללעזור.
אז רק חשוב לי שתדעי את, רציתי רק לומר שאני מתגעגעת נורא, חברה.
אוהבת אותך.
זה שיר שאני מכירה כבר כמה זמן, אבל לא חושבת שפרסמתי אותו כאן לכן אפרסם עכשיו, הוא פשוט אני.
גם אם הים נסוג
ויש לו אולי
רגשי אשמה
כמו לי
פתאום
והכל חוף
ויש צדפים לאסוף
וחיות
צריך לחזור
מהנסיגה.
האם אי פעם אוכל לחזור מהנסיגה לתמיד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דירה להשכיר.