כ"כ משוגעת

המבטים האלה אני לא מסוגלת, לא מסוגלת להמשיך לחיות בבית הזה.

כולם מסתכלים עליי כעל חולת נפש, פסיכית, תעווה.

כאילו אני הלא בסדר בכל הסיפור הזה..

כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות

ואפילו את משחק הכדורסל האחרון העונה שלי פספסתי.

ומחר אני יחטוף צעקות מהרכז שכבה, להגיע לבית הספר כדי שיצעקו עלייך.

שיעשו את זה בטלפון.

הכל פשוט נהרס, שההורים המפגרים האלה יעזבו אותי!

 הראש לא נקי ממחשבות..

אני נעשת חלשה,

אני חלשה כמו שבחיים לא הייתי אני לא מסוגלת לעמוד,

אני מתפרקת ברמות כמו סמרטוט מנקה את הרחוב,

את הבית לפסח..

גם כן, חתיכת אלה שהחיים שלו מתפרקית!.