עתיד אור הירח

זה התחיל יום לפני ערב כיפור.

נסענו לאילת, בחוסר חשק האמת.

הגענו התמקמנו והכל עבר סבבה...

היה לי קצת משעמם, אבל הייתי רוב הזמן עם אחותי ועמרי, אז זה עבר יחסית מהר...

היו ימים שהיה לי כל כך משעמם, שחכיתי לטלפון ממישהו כאילו שחכיתי לטלפון מבחור...

לקחתי איתי את הטלפון לכל מקום - לאוכל, לסיבוב סיגריה, לשירותים, למקלחת - שלא יגיע מצב שאני לא אשמע את הצלצול.

ביום שישי בערב הצלצול הגיע. עדי התקשרה אליי לשאול מה שלומי ואיך אני מבלה.

היא הוסיפה גם שהיא מאוד מתגעגעת ושאני חסרה לה מאוד. כמעט התחלתי לבכות מרוב התרגשות.

אני כל כך אוהבת את הילדים האלה, שכשאני חושבת על זה - איך בכלל יכולתי לחשוב על התאבדות כשיש לי אותם?

אני מוכנה לעשות הכל מהכל כולל הכל, רק לא לאבד אותם.

השתעממתי מאוד. וכשאני משתעממת אני מתחילה לחשוב - שזאת אחת הבעיות הכי גדולות שלי.

יצא לי לחשוב דווקא עד דברים טובים. נזכרתי בכל תקופת ההופעות של אביב גפן, בתחילת דרכי אחריו.

הבנתי כמה שאני מתגעגעת אליו. כל ההתרגשות הזאת לפני כל הופעה, כל האהבה הזאת, הרגש, הכל.

אני כל כך מתגעגעת.

אני יודעת שאם פעם יצא מצב שאני אפסיק לאהוב את המוזיקה שלו, אני יודעת שאני אף פעם לא אשכח לו את התקופה הזאת.

אין לי מילים להודות לו על כל זה.

אז אביב... תודה. פשוט תודה.

באותו זמן הבנתי שאני חייבת הופעה. וממש בא לי להתרגש שוב כמו בהופעה הראשונה של אביב גפן.

אז החלתי ללכת להופעה של נועם פנחסוב.

יצא להיות יום אחד בקיבוץ עם יקיריי.

השתכרתי למוות. היה כל כך כיף!

סתו היה דבוק אליי כל הערב, ושיתינו כמו מניאקים!

אני זוכרת במעורפל, אבל התעוררתי עם חיוך, והיה כל כך כיף...

בבוקר סתו התקשר אליי, והוא הזמין אותי לארוחת בוקר.

הגעתי אליו, והוא הכין לנו טוסטים. והוא עדיין היה דבוק אליי כל היום.

בסביבות 18:00 נסעתי לבאר שבע, נפגשתי עם ספיר, ונסענו לת"א...

התרגשתי כמו לא יודעת מה.. וכנראה שהייתה סיבה.

נסענו לבארבי, פגשנו את אלכס, ספי, מיטלמן ובת זוגו, אורי אבני, כפיר אפשטיין ועוד כמה בנות חמודות מהפורום של נועם...

ב23:00 ההופעה התחילה.

היה פשוט מושלם.

כל ההתרגשות וההתלהבות של ההתחלה, כל התשוקה והרעב הזה להצליח... זה פשוט מקסים.

וזה הכל חדש לי. אני מכירה רק כמה שירים שלו, וזאת ההופעה הראשונה שלו שאני נמצאת בה...
היה לי פשוט כיף לראות אותו ככה... :)
בסוף ההופעה, הלכנו להגיד לו שלום, ראיתי שהוא מגיב, ומדבר, ומחבק, ומנשק... ושבאמת שאכפת לו.
זה נראה לי הכי מרגש מכל הופעה שהייתי בה. (והייתי בהרבה)
זה לא מובן מאליו.

אפילו זכיתי לקבל ממנו חיבוק ונשיקה.

"אותך אני לא מכיר, נעים מאוד."

"כן.. אני מהחדשות. היה מדהים נועם. אתה מוכשר מאוד והיה מרגש מאוד.."

"תודה מתוקה, אני שמח שבאת, ואני עוד יותר שמח לשמוע את כל הדברים האלה. אני מקווה שתבואי לעוד הופעות..."

הוא באמת מיוחד, יש בו משהו הרבה יותר מכל מה שאומרים עליו, ורואים שיש לו אהבה כל כך גדולה למוזיקה,
שזה פשוט מרגש לשמוע את זה דרך השירה, דרך הגיטרות והתופים.

אני עוד אומרת את זה בלי להכיר אותו אישית בכלל.

אלכס התארחה בהופעה שלו. בנוגע אליה הייתי קצת בספקות עם השילובים,
כי את אלכס הכרתי מאביב גפן, והיה קשה לי לחבר את זה לזה. אבל זה פשוט היה מדהים.
אני לא מוזיקאית דגולה, ואפילו לא מתקרבת להיות מבקרת מוזיקלית,
אבל בחירת השירים והשילוב היו כל כך מוצלחים, שפשוט היה בא לי להמליך את האחראי לזה.

זאת הייתה חוייה מדהימה ובלתי נשכחת, ואני כל כך גאה בזה.

אני כבר מחכה להופעה הבאה...