עתיד אור הירח

מכירים את התחושה המעיקה הזאת של ''המוח שלי מתנוון''? כאילו... מתמטיקה?
אני ומתמטיקה לא חברים בכלל, רק בגלל העצלנות שלי לשבת וללמוד.

לפני מבחן, או גרוע מזה - בגרות, אני מקבלת חום, ושום דבר לא נתפס.
אתמול למשל, יצאתי מהבחינה כמעט ועל סף בכי והתמוטטות עצבים. 

לא פעם חשבתי להתנקש במורה למתמטיקה, רק כדי לחסוך ממנה את ההתקף לב שהיא תקבל בזמן שתבדוק את המבחן שלי.

לא עוזרים הניחומים, התרגולים, המורים הפרטיים, שיעורי הבית, שעד שהם נעשים - הם נעשים בהצלחה יתרה, פשוט כלום.
התיישבתי לעשות קצת מתמטיקה לפני כמה ימים, מכינה את עצמי להתמוטטות עצבים ולמחשבות זדון על הבגרות שלי.

אבל כמובן זה לא עזר.

למרות שאני עושה את הרמה הכי נמוכה שאפשר, וזה אמור להיות הכי קל, לא הלך לי. וזה אפילו היה לי קשה!

היו כמה תרגילים שעבדנו עליהם יום לפני בתגבור, אבל בואו נגלה לכם משהו, רק אותם עשיתי.

ייאללה מועד ב'...


עבר עלי שבוע מטריד ביותר, שהיה מלא בריבים משפחתיים, שנגמר בזה שאבא ממש כועס עליי.
אני אומר לכם, כשמשעמם לנו, אנחנו רבים. נמאס לי.
אני רק סופרת את ימים לעוף מפה, וזה כל כך מעציב שהגעתי למצב כזה.

וחוץ מהריבים, השבוע היה בהחלט מלא בכלום,

חלק מהחברים שקועים בלימודים, חלק מלאים בהמוני עיסוקים ובילויים משלהם, ואני פה שקועה בהתפרקות משפחתית. לבד.

שמתי לב שאני בן אדם רדוד נורא.
לחשוב יותר מידי זה לא בריא לי, ולשעמם אתכם למוות בכתיבת שטויות ברצף עושה לי טוב,

ואתם במילא תהיו מקסימים, תקראו, תגיבו ותעניקו לי סיפוק אגו רציני.  



אני מרגישה כאילו הכל מתפורר לי.
זה פשוט דוחה אותי.
אני עומדת להתפרק, ממש על הסף.
עזבו, אתם עלולים ליפול יחד איתי. אתם לא צריכים את זה.

הגיע הזמן לגרור את עצמי הלאה, למקום אחר - בתקווה ששם יהיה יותר טוב. (ראשון לציון?)

אחרי שעשיתי כל מה שיכולתי לעשות, ניסיתי את כל שיכולתי לנסות, וביקשתי את כל מה שיכולתי לבקש - אני מרגישה חופשיה.

עצובה, אבל חופשיה.

אגב, הדבר היחיד שיוכל להחזיק אותי - הופעה.

היום אני הולכת להופעה של משינה בקיסריה, אני מקווה שעם המצברוח שלי, יהיה טוב.

אבל אם מישהו מוכן להזמין אותי למופע "חלולים" של אביב גפן, אני אשמח מאוד ואסגוד לו עד סוף חיי.

(הסגידה שלי לא שווה יותר משקל תשעים, אז מקסימום אני אקנה לו גלידה.)

תודה לכם על ההקשבה,
שיהיה לכם יום מקסים...