יש לי חשק עז לעדכן, אלוהים יודע למה...
לכן אני לא אעלב אם לא תגיבו.
לאחרונה הרבה אנשים, גם שמאוד קרובים אליי, וגם כאלה שלא, אומרים לי שהם לא מכירים אותי.
מישהי שאני מכירה אותה כבר כמה שנים טובות, אמרה לי שאני מסתורית ואפלה, ושאני יודעת עליה כמעט הכל,
והיא לא יודעת עליי כלום.
בעקבות האמירה הזאת, החלטתי להקדיש פוסט שלם לכבודה.
enjoy
אז ככה,
קוראים לי ליהי, אני בת 16 וחצי מבחינה ביולוגית.
מבחינה מנטאלית - זה נתון לשיקולכם.
אני גרה באיזור הדרום, בקיבוץ שקט ומקסים... מלא השראה.
אני בנאדם של חברים - אני חייבת להיות מוקפת כל הזמן מבחינת הרגשה,
אבל מצד שני אני בנאדם מתבודד, ואני צריכה את השעה שלי ביום רק לעצמי,
לחשוב קצת ולהרגיש לבד - לפעמים זה ממש נעים לי.
ואני חייבת לפחות פעם אחת ביום חיבוק דוב.
אני חובבת מוזיקה בנשמתי,
אני ממש רוצה ללמוד פיתוח קול ולמדתי גיטרה 3 שנים אצל מורה ממש טוב.
אפשר להגיד שהחיים שלי מתחילים ונגמרים במוזיקה.
אישית, אני הייתי מעדיפה למכור את הגוף, ולא למכור את הגיטרה שלי, כי לדעתי נגינה זאת דרך חיים, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, והגיטרה היא חלק בלתי נפרד מהגוף שלי.
אני אוהבת מוזיקה בעיקר ישראלית. (כן, יצאתי שטחית. אז מה?)
האנשים שאני הכי אוהבת, והכי חשובים לי בעולם אלה האחים שלי.
הפחד הכי גדול שלי הוא חושך, ואליו מצטרפים הבדידות, השנאה והקנאה.
אני חופרת, כמו שבטח שמתם לב, ואני אוהבת את זה, כי זה ממש כיף לי.
אני חושבת יותר מדי, שזו אחת הבעיות הגדולות שלי.
כשאני אוהבת, אני אוהבת עד הסוף, ומשתלדת להיות חברה אמיתית ונאמנה.
מחבבת את הקהילה הגאה. בכל ליבי.
אני מאוד אוהבת להקשיב לאנשים, סוג של פסיכולוגית עמוקה ללא דיפלומה.
כמובן שמאוד אוהבת לנגן ולשיר, (בעיקר כשלא שומעים...)
רק כי אני חסרת ביטחון, רגישה יותר מידי, פגיעה מאוד, בייחוד לאחר הופעות של אביב גפן...
בנוסף אני גם אוהבת מאוד לקרוא, והמקצוע הלימודי המועדף עליי הוא ספרות.
רווקה. (יש הצעות?)
וזהו נראה לי...
נראה לי ששפכתי פה את הלב.
אם יש לכם עוד שאלות, אני אשתדל לענות על כולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
