מנסה להבין..

ואו, החלטות זה דבר כל כך קשה.

הגעתי למסקנה שלא משנה מה החיים באמת קצרים, ואתה לא יכול לדעת עד כמה

כי בכל רגע אתה יכול למות, אם זה שמישהו הורג אותך, יש לך תאונה, התקף, מחלה או לא חשוב מה.

בגלל זה אני רוצה לחיות כאילו אין מחר, כאילו זה היום האחרון שקיים ואני חייבת להספיק כמה להכיר ולגלות כמה שיותר.

אם אני אוהבת מישהו, להגיד לו את זה פנים מול פנים, לצעוק למי שאני שונאת, לתת מתנות לחברים הטובים, לעשות שיחות נפש, ולהנות מכל שנייה שנשארה לנו.

הקטע הוא, שלמה שיהיה לי את האומץ ?

"בני-אדם חיים כאילו לעולם לא ימותו ומתים כאילו מעולם לא חיו".

אני לא רוצה להסתכל במבט לאחור ולראות שהכל היה ביזבוז זמן, שהייתי צריכה לאמר לאותו אחד שאני אוהבת אותו, להיות כנה, להנות...לא רוצה את זה, לא רוצה להתחרט על דברים שלא עשיתי.

ההחלטה הזאת אני חושבת שזאת תהיה אחת מההחלטות הקשות ביותר בחיים שלי,

תעזרו לי איתה בבקשה, ותדברו איתי דוגרי...כאילו הייתם במקומי,

כי זה ממש פשוט להגיד "תעשי את זה" אבל זה עדיין קשה לעשות.

מה יותר שווה, חיים שלמים או חודש של אהבה ?

התחלתי להתחבר יותר לשם שלי...

Angel...