לפעמים אתה אומר לעצמך איזה יום אחד שפשוט נמאס לך,מחברים,מצבא,מהיום יום.אתה פשוט רוצה לנוח כמה זמן שידרש לך על מנת לנסות לתקן את עצמך,את הדבר הפגום הזה באישיות שלך שגורם לך להרגיש מיוסר כל פעם מחדש.בזמן האחרון אני מרגיש עייפות בלתי נגמרת מהכל,שפשוט נמאס לי לא לדעת מה אני רוצה מעצמי בחיים,לוותר כל פעם מחדש על אופציות שעשויות להיראות כדברים טובים שבסוף יעשו לי רק טוב.אני שואל את עצמי האם עשיתי את הדבר הנכון לפני כמה שעות כאשר החלטתי שזהו זה,שאני לא רוצה אינטרקציה עם אף אחד..שפשוט נמאס לי לגמריי ואני רוצה לשקוע בשינה עמוקה ולא להתעורר בחיים עד שאני אתקן את עצמי,את הפגם הזה שבי,את הפחד להחליט מה לעשות עם עצמי,להחליט החלטות פשוטות.אני אפילו לא יכול להחליט אם להתחיל ללמוד או לעבוד לאחר שאני אשתחרר,מוצא את עצמי תקוע נוסק לעבר גיל 22,מרגיש כמו זקן שנגמרו לו החיים..שנעצר באמצע הדרך ע"י מחסום הפחד.הפחד הזה כבר מלווה אותי יותר מדי שנים,ואני אפילו לא מנסה להתנתק ממנו.
היום שלחתי לה הודעה שאני לא מוכן לשום קש כלשהו,שאני לא רוצה שום ידידה או קשר רציני.פשוט זה כי אני אדם משעמם וממילא אין לי על מה לדבר איתה.מצד שני אני מרגיש ששוב פישלתי ועשיתי את אותה הטעות כמו בפעם שעברה,הרחקתי אותה ממני,כמו את כולן.מתי שאני מרגיש שישנה סוג של התקרבות של מישהי אליי-אני פשוט מרחיק אותה ממני,גורם לה לחשוף את הצד הרע שלי,הצד שפוגע ללא אבחנה ואח"כ מתחרט על מעשיו.רשמתי לה שאין לנו על מה לדבר.שיהיה לה בהצלחה עם מי שהיא יוצאת איתו-הרחקתי אותה שוב.אני מרגיש רע עם זה,רע מאוד.אני מרגיש שאני חייב לקחת הפסקה ארוכה ולחשוב עם עצמי על מה שאני רוצה לשנות בעצמי ולנסות להחליט סוף סוף החלטה בחיי.
מקווה לטוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: