שמעו קטע בעצם כמה קטעים, אני מחכה לאוטובוס ויורד מבול אבל מבול מטורף ורוח, אבל תבינו כשאני אומרת רוח בן אדם זה רווווווווחחחחח בטרוף היא פשוט סחבה אותי עם התיק הכבד וגשם מבול אבל מבול נח אתם מבינים, עכשיו אני ילדת חורף נולדתי בדצמבר ואני חולה אבל חולה על גשם ומזה אוהבת להירטב ולהיתלכלך וכמעט אף פעם לא קר לי, אבל הגשם הזה הצליח לגמור אותי לא רק שתבינו מה לבשתי חולצת צברון ממש אבל ממש לא עבה ומעיל אבל המעיל לא היה עם כובע ואני לא אוהבת להיסחב עם מטריה בקיצר אני מחכה לאוטבוס 20 דקות וכשאני מגיעה לבית הספר כולי רטובה מיסתבר שהכיתות נעולות עכשיו כשכולם מחכים בחוץ ועוד הבנים מסתכלים עלי כאילו מה עשית את נראית כמו אחרי מלחמה ואני עושה פרצופים של מסכנה כדי שלא יחשבו חס וחלילה שאני נהנת ליהיות רטובה למרות שאני כן נהנת מזה אבל זה ביננו.
עכשיו רק שתבינו איך נראיתי שער רטוב כמו מגבת שהרטיבו לגמרה וצריכה שחיתה דחופה ומעיל מטפתף כמו ברז.
אבל הבעסה היא שגם אם אני אצה ערומה כשיש גשם אני לא יתקרר ואין מצב שאני אהיה חולה וגם אם כן זה דלקת גרון שבאה בקביעות וחוץ מלעשות לי קצת שינוי בקול ולהוסיף לחיידקים שבגוף שלי חברים היא לא עושה רושם על הורי ואפילו לא על הרופא הוא רק נותן לי מתנה לסוף, לא לא מדבקה אלא מרשם אנטיביותיקה אבל למרות זאת יוצא שאני הולכת לבית הספר ושאין לי אף פעם חום לא נמוך ולא גבוהה אוף אני לא אוהבת ליהיות כל הזמן בריאה כי אין מצה אבל אין מצב שההורים שלי נותנים לי חד פעמי חופש ואני אף פעם לא חולה עד המצב שאני צריכה להשאר בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
