הצריף

אם הייתם נותנים לי אפשרות, הייתי מוכנה להיות שחף.

לחיות על צוק שנושק לים, להתעופף ולצווח בקול זוועתי בלי להתפדח מזה, לדעת שאם אמצא בן זוג,

הוא ישאר איתי לתמיד, ישתף איתי פעולה בכל מה שאעשה, וכמובן, נוכל לעמוד על הצוק, לשיר ולהיקרע

מצחוק מהקולות של עצמנו.

לאכול סושי מידי יום ביומו, אולי מעט שיטחי אבל בהחלט טעים, מיליון שחפים לא יכולים לטעות.

שתיהייה לי האפשרות לעוף מעל שדות ואוקאינוסים, לראות דברים שיצורים חיים אחרים לא ראו מעולם.

"למתוח את הכנפיים", לחיות ברוגע יחסי, בלי מאות טריגרים לעצבים מהירי-ההדלקה שלי, שנשחקים מדברים יחסית

טריויאלים וחסרי חשיבות.

(אני עובדת על זה, תאמינו לי)

כן כן, זה מה שקורה שיש פרץ של יצירתיות בשתיים עשרה בלילה, נהייתי ממש סופרת עמוקה הא? 

(תרגישו חופשי לא להסכים)

אבל היי, בשביל זה קיים המרחב הקיברנטי הפיצפון הזה לא?

סתם בשביל לדבר מעט שטויות