מתוך העצב המחלחל בתוכי אני כמעט נושמת לרווחה, עוד רגע ואני לא פה, עוד רגע ואנחנו איננו, מה שהיינו במשך שנה וחצי יעלם כלא היה, אני אמשיך מתוך הסערה הזאת אל תוך העולם הלא נודע, וגם אתה, תמשיך מכאן.

והפעם, זאת לא עוד פרידה למען חזרה, זאת לא עוד מריבה שניתן לחשוב שאפשר לתקן, זאת לא עוד מריבה כי הרגש מת, הרגש כבר לא שם, והמעט שנשאר ממנו בזמן האחרון גם הוא, נעלם.

בלילה בו התיישבתי לידך על המזרן ואמרת לי שאני לא האישה שלך, שהלב שלי לא שייך לך, אפילו שזה בה ממך מתוך כעס היה בזה מין אישור, שלא היה כבר צורך להשיב אותך אלי, אני שחררתי, שחררתי מהאהבה הזאת שכבר אי אפשר היה לקרוא לה אהבה אלא הרגל מגונה, שם זה נגמר, וזה מה שגרם לי להמשיך, כשאמרת שאני לא האישה שלך הבנתי שזה נכון, לשניינו מחכה משהו אחר, טוב יותר, יותר אמיתי, משהו חופשי ולא כובל, משהו שאנחנו לא נועדנו להיות כשאנחנו יחד, כי כבר מההתחלה האהבה שלנו הייתה לנו למגבלה. מוגבלים בגבולותייה, קשורים לשיקרייה, מרומים מדמיונה, היה זה הפחד שלבש מסכה יפה, עכשיו חזרתי לאותה הנקודה שבה הייתי לפני כמעט שנתיים, לאותה ההבנה, הידיעה שהרצון לאהוב הורג את האהבה חזרה אלי, חוויתי את זה בצורה הברורה ביותר.

את האהבה לא רוצים, באהבה בוחרים, את האהבה לא מגדירים כי לאהבה אין גדרות, האהבה ציפור חופשייה והיא לא נועדה לחיות בתוך כלוב, נעלנו את אהבתנו בתוך כלוב וכך גרמנו לה למות.

רק עכשיו אני מתחילה להבין את כול הסימנים במהלך הדרך שראיתי ובחרתי לא לראות, רק עכשיו אני בוחרת לקבל את זה שאני ואתה לא נועדנו לצעוד יחד, זה היה שם תמיד כבר מההתחלה, כי כשאמרת לי שאתה רוצה אותי רק שלך ואני עוד לא הייתי בשלה לכך באמת נכנסתי ל"התחייבות" להבטחה שהבטיחה לגמור את האהבה.

ברגע בו הבטחתי לך לאהוב רק אותך התחלתי לפחד שמה לא אדע לעמוד במשימה ושם כשלתי, כשלתי כי האהבה האמיתית נמצאת במקום של בחירה אמיתית ולא בבחירה בלית ברירה, כשהצבת לי את העובדה שאם לא נתחייב אתה תלך, הפחד שהאדם הנפלא שזה הרגע הכרתי יעלם גרם לי להסכים, לא בחרתי בך מתוך האהבה, בחרתי בך מתוך פחד.

ולמרות שלאורך כול הדרך אהבתי, לא הייתי שם באמת.