הם ישבו באוטו ולא יכלו להגיד דבר בגלל הלחץ. רוח קרה נכנסה מהחלון ואור אדום של שקיעה האיר את האזור. דקל הסתכל על השמש שוקעת ונעלמת מאחורי גבעות המדבר כרעד עבר בלילך.

"הכל בסדר?" הוא שאל.

"קצת קר לי, זה הכל." היא אמרה והוא הניח סביבה את ידו וחיבק אותה. "נראה לך שנצליח?" לילך אמרה.

"אני לא יודע, אני מקווה שכן."

"ומה יקרה אם לא נצליח, אם יתפסו אותנו?"

"אני מנסה לא לחשוב על זה."

"אתה מפחד?"

"אין לך מושג כמה."

"דקל." לילך אמרה בהיסוס "אתה תבוא איתי לניתוח? אני צריכה שתחזיק לי את היד."

"אני נשבע לך שלא אעזוב לעולם, לא את היד שלך ולא אותך."

הם חיבקו אחד את השני חזק וקיוו שהנסיעה לא תיגמר ושלא יצטרכו להיפרד. לאחר כמעט שעה עינב הודיעה להם שהגיעו, וכולם ירדו מהאוטו. בשקט הם הצטרפו לצוות העובדים בלי שאף אחד ישים לב. בזמן שלילך ודקל התמקמו בבר, עינב צפתה על כולם ואלון הלך לחפש את אמנון. הוא נכנס אל תוך האולם הקטן ובדק בכל פינה, בכל חדר. כאשר הגיע אל החדר האחרון הוא ראה דמות חיוורת ומוכרת יושבת על הספה. הוא התקרב אל הדמות, שהתחוורה עוד יותר למראהו. הגבר קם מהספה והתיישב אל בירכיו, כדי שיהיה בגובהו של אלון. הם לא יכלו להגיד דבר, פחדו שהרגע הזה אינו אמיתי. הם התחילו לבכות ולחבק אחד את השני הכי חזק שאפשר.

"זה באמת אתה?" אלון שאל.

אמנון הנהן בראשו לאות הסכמה, כיוון שלא יכל לפצות את פיו.

לאחר כמה דקות הוא אמר לאלון "אסור שיידעו שאתם כאן, הם יהרגו אתכם. אין לך מושג כמה הם משוגעים."

"אל תדאג, אנחנו נציל אותך ונחזור כולנו הביתה." אלון אמר.

"זה לא כזה פשוט כמו שאתה חושב.." אמנון אמר בייאוש.

לפתע נשמעו שלוש דפיקות על הדלת. "מהר, תתחבא מתחת לספה." אמנון אמר לאלון והלך לפתוח את הדלת.

אישה יפה שאמנון לא הכיר נכנסה אל החדר וצחקה למראהו של אלון שנתקע ברווח שבין הספה לריצפה.

"עינב!" אלון אמר וניסה להשתחרר.

"אתה מכיר אותה?" אמנון שאל.

"כן, זאת עינב, היא באה לעזור לנו." אלון הסביר.

"אני ההסעה." עינב אמרה והושיטה את ידה.

"אני אמנון." הוא אמר ולחץ את ידה.

"אה, אז אתה אמנון המפורסם" היא אמרה וצחקה.

"אז ככה קוראים לי?" הוא אמר וצחק.

לאחר שסיימו לצחוק עינב אמרה "אני צריכה את העזרה שלכם, יש פה איזה משהו שאנחנו חייבים מהר להכניס לחדר.

אמנון עזר לעינב להכניס את השק השחור הגדול לחדר ונעל את הדלת.

"מה יש שם?" אלון אמר כשהצליח סוף סוף להשתחרר.

עינב ניגשה אל השק ופתחה אותו.

"זאת גופה?" אלון נבהל.

"לא, זה אחד העובדים בצוות. אמנון, תחליף איתו בגדים וככה כולם יחשבו שאתה זה הוא. בינתיים אותו נלביש בבגדייך ועד לטקס עצמו אף אחד לא יבחין שאתה לא שם."

"רעיון מעולה!" אמרו אלון ואמנון ביחד.

אמנון החל להחליף את בגדיו עם בגד העובד והם הושיבו אותו על הספה, כפי שאמנון ישב שם עד לפני מעט זמן.

בשקט הם חמקו מהחדר והלכו אל לילך ודקל שעשו את עבודתם (שיכור כל המוזמנים) כמו שצריך.

הם היו מוכנים ללכת כשאבי הכלה תפס את עינב והתחיל לרקוד איתה. עינב התנגדה, אך הוא לא היה מוכן לעזוב אותה. אמנון מיהר לעזור לה, אך חשף את עצמו. אלון, עינב, אמנון, לילך ודקל התחילו לרוץ במהירות לכיוון המכונית ואבי הכלה הלך להביא את אקדחו. הם נכנסו לאוטו והחלו לנסוע. הוא התחיל לרוץ אחריהם ולירות לכל עבר. בהתחלה הוא לא פגע בכלום, אך כשהאוטו הגיע לראש ההר, הוא פגע באוטו, שהתחיל להידרדר. נשמע קול פיצוץ חזק, וכל האורחים רצו מהר אל המקום וצפו במכונית עולה באש במרגלות ההר.