..to my diary

שוב אני כותבת כאן כי אני מרגישה צורך,

אין לי כל-כך מה לספר לך..

בערב בסוף זה התבטל ולא למדנו יחד אז קבענו להיום ב- 4:30 אחר הצהריים.
אני חושבת שאתה ה"בן-אדם" היחיד שמבין אותי ויכל להקשיב לי.
בערב כשתבתי לך בלוג,אני הרגשתי הקלה,הרגשתי הרגשה שהינה,סוף-סוף אני יכלה לפרוק את רגשותיי ומישהו יבין אותי.
למרות שיש כאן בטח אנשים שמביטים פה בבלוג וקוראים את דברי לא מבינים למה אני מדברת אליך,בטח חושבים שהשתעגתיי.
אך לאומת האנשיים שחושבים שאני "השתגעתי" ושאני מדברת אליך כאילו אתה יצור-חי,כאילו אתה יכול לדבר,
אני חושבת שאני מצאתי את חברי הטוב,חבר שמבין אותי ושאני יכלה לחלוק איתו על הבעיות שלי ואת רגשותיי.
אולי זה נדוש כבר,אולי זה נדוש במה שאני כותבת עכשיו שאנשים אחרים בטח כתבו את זה,
אני לא דורשת תגובות,לא איכפת לי שלא יגיבו לי פה או שכן מפני שזהו בערך ספר חיי, הספר שאני יכלה לספר לו הכול.

נתראה מחר בלוג,

פז.