זה עוד אחד מהימים האלה שכל מה שבא לעשות בהם הוא רק לבכות..
האמת היא שאני חושבת שאני יודעת למה..
הירח מלא.
תקראו לי מוזרה, אבל תמיד ב3 ימים בחודש כשיש ירח מלא הדבר היחיד שאני רוצה לעשות הוא לבכות.
זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי..
זה מעצבן..אבל..מה כבר אני יכולה לעשות...=\
ואם כבר..אז כבר..
לא יכולה יותר...פשוט לא יכולה..
כל פעם אני מתקרבת כל כך למה שאני הכי רוצה..וכל פעם אני גם מתרחקת 3 צעדים או יותר אחורה...
ודיי זה נמאס...
אני רואה אנשים מסביבי..אני מאלה שתמיד מסתכלים על אנשים מהצד ודיי..אממ..."בוחנים" אותם.
ואני רואה איך שגם לאחרים יש את הבעיות שלהם..אבל איכשהו..הכל אצלם נראה כל כך פשוט לעומתי.
אם יבוא מישהו וישפוך את הלב בפני, כמובן שאני אבין וגם אנסה לעזור, אבל בתוך תוכי אני אחשוב "בחיי שאת\ה מפגר\ת על זה את\ה מתבכיין\ת?! יש דברים הרבה יותר גרועים מזה!"
וכמובן שאני לא אומרת את זה בקול רם..למרות שאני הכי רוצה בעולם..אבל טאקט עוד יש לי....
ולמרות הכל אני מסתכלת על האנשים ורואה איך שהם "מתקדמים בחיים" ואני נשארת תקועה באותו המקום.
בעוד חודש ימלאו לי 17 שנים, ואני עדיין מרגישה בדיוק כמו שהרגשתי לפני 4 שנים בגיל 13...
אני באמת מרגישה תקועה.
זאת אומרת...אני מודעת לזה שאני גדלה, ואני גם מרגישה את זה...
אבל בתוך תוכי אני פשוט מרגישה תקועה כבר 4 שנים, משהו שם מפריע לי להתפתח ולעשות איזה צעד קטן בחיים שלי!
ושוב, אני רואה את כולם...עושים משהו...מתקדמים לאנשהו...עושים את כל מה שאני רק חולמת לעשות...
ורואה את עצמי..פשוט מסתכלת מהצד ותקועה למרות המאמצים לצאת מהמצב הזה...
זה פשוט מתסכל.
יש משהו ש..שלא חלקתי אותו עם אף אחד.
ומצאתי לנכון לפתוח את זה דווקא כאן, בבלוג.
אני לא יודעת אם קוראים את זה או לא..וגם לא ממש אכפת לי..
במשך 4 השנים האלה..מאז גיל 13, בכל פעם שהיה לי יום הולדת, נפל לי ריס, ראיתי כוכב נופל, עברתי בין שני אנשים עם אותו השם..
הבעתי את אותה המשאלה.
עד היום.
יש לי רק משאלה אחת שאותה אני מבקשת כל יום, כל שעה, כל שנייה...
לאן באמת הולכות כל המשאלות האלה?
סתם מילים שאני שולחת לאוויר?
הייתי רוצה להאמין שלא...=\
ואני חושבת שזה שאני ממשיכה עם אותה השטות, זה בגלל שאיפה שהוא בתוכי אני מאמינה שזה יקרה, גם אם העתיד לא מזהיר כל כך באותו הנושא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DiNtZ~
