טוב..עוד פריקה שכזו..בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי בוכה ומתלוננת על החיים הדפוקים שלי.
על זה שאני נותנת לעצמי לסמוך על אנשים ועל זה שאני תמיד נפגעת מזה בסוף.
נשבר לי, באמת שנשבר לי.
אני לא בנאדם כזה, פשוט לא!
אבל לעזאזל...
פעם אחת אני לא יכולה לחיות כמו שצריך?
מבלי להתחיל לחשוב - אוקיי מה יקרה לי היום?
נמאס לי מריבים, נמאס לי מרגשות, נמאס לי מאנשים..
אני רוצה לצאת מזה! שכל זה יהיה מאחוריי..אבל איך?
באמת שאני מנסה לחשוב חיובי ולהגיד לעצמי "אל תדאגי, זו רק תקופה. היא בטוח תעבור"
כל יום אני חושבת לעצמי, רק עוד יום, רק עוד יומיים..משהו טוב חייב לצאת מזה!
אני יודעת ובטיוחה ב100% שמשהו עומד לקרות.
משהו גדול שישנה את הכל.
ואני יודעת שזה משהו טוב.
אני מוצאת את עצמי מחכה למשהו, ואני לא יודעת מה הדבר הזה שאני כל כך מחכה לו..
הזמן מרפא...אולי הבולשיט הזה באמת עובד.
אני מקווה...
אני גם לא יודעת איך להסביר ולתאר במילים את המועקה שאני מרגישה בפנים.
אתם מכירים את זה שאתם חולמים שאתם מנסים לצרוח ולא מצליחים?
שהקול פשוט לא יוצא ואתם ממש במצוקה?
זו ההרגשה שלי כרגע..
אבל יעבור :)
שתהיה לכם שבת רגועה 3>
דינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DiNtZ~
